הכנסייה האנגליקנית

הכנסייה האנגליקנית (כנסיית אנגליה) היא הכנסייה הממלכתית של אנגליה. היא נוסדה במאה השישית על ידי מיסיונרים שנשלחו על ידי האפיפיור, והייתה כפופה לרומא עד המאה ה‑16. בתקופת הנרי השמיני הופר הקשר עם האפיפיור, וכעת המלך הוא המושל העליון של הכנסייה. בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.

עדויות לתנועה נוצרית מאורגנת באנגליה קיימות כבר מהמאה ה‑3. בישופים אנגליים השתתפו בכינוסים במאה ה‑4. המנהגים הראשונים הושפעו ממיסיונרים קלטים וגאלים. בשנת 597 הגיע אוגוסטינוס מקנטרברי מרומא, והכנסייה באנגליה אימצה הרבה ממנהגי הכנסייה הרומית (הקתולית). הכיבוש הנורמני חיזק את הקשר עם הוותיקן.

במאה ה‑16 התפשטה הרפורמציה (התנועה שנקראה גם פרוטסטנטית, כלומר זרמים חדשים בתוך הנצרות). הנרי השמיני רצה לבטל את נישואיו ולכן ניתק את הכנסייה האנגלית מכתר האפיפיור. בפרלמנט הוסדר "חוק העליונות" (1534), שקבע את סמכות המלך על הכנסייה באנגליה והגדר אותה ככנסייה לאומית עצמאית. תחת אדוארד השישי הוגדרו דוקטרינות חדשות, ובתקופתה של אליזבת הראשונה חודדו העקרונות הלאומיים של הכנסייה.

במאה ה‑17 סכסוכים בין המלכים לבית סטיוארט לבין הפרלמנט כללו גם מאבקי דת. במהלך מלחמת האזרחים האנגלית (1642, 1651) פורקה הכנסייה באופן זמני, ואז ב־1660 שוקמה בידי צ'ארלס השני. ב־1690 חוק הסובלנות אפשר לקהילות דתיות אחרות לקיים פולחן חוקי.

לאחר עצמאות ארצות הברית הוקמה שם כנסייה אפיסקופלית (אפיסקופלית = בהתייחסות למשגיחים, סוג של כנסייה אנגליקנית עצמאית). בהדרגה נוצרו כנסיות אנגליקניות עצמאיות במדינות דוברות אנגלית רבות. ב־1919 הופרדה כנסיית ויילס מהכנסייה האנגליקנית באנגליה, וניתנה לכנסייה עצמאות רבה יותר בניהול ענייניה.

הכנסייה האנגליקנית נחשבת לזרם פרוטסטנטי רחב, אך שומרת על מרכיבים קתוליים רבים. היא שמה דגש על טקסים ומסורת, כולל האוכריסטיה (הטקס שבו נזכרים בלחם ויין את ישו; בפשטות: סעודת הקהילה). מצד שני יש בה השפעות קלוויניסטיות ברעיונות ובתאולוגיה. ההבדלים העיקריים מהקתוליות הם בצורת ההסמכה של הכמורה ובמבנה התפילה, שהותאמו לשפה האנגלית.

במשך השנים הוקמו תפקידים לנשים, כמו דיאקוניות (1861). ב־1986 הוכנס חוק שאיפשר הסמכת נשים לכמורה, ונשים הוסמכו מראשונה ב־1987. ב־2014 הסכימו גופי הכנסייה לאפשר מינוי נשים לבישופות.

בבחירת רוואן ויליאמס לארכיבישוף מקנטרברי ב־2002 נרשמה פתיחות מסוימת לנושאים של יחסים חד־מיניים והסמכת הומוסקסואלים. זה עורר מתיחות בתוך הקהילה העולמית של הכנסייה. ב־2003 בישוף הומוסקסואל ויתר על תפקידו בעקבות המחלוקת. ב־2008 קבוצות שמרניות הכוונו להקים רשת עולמית שתקדם עקרונות תאולוגיים שמרניים ותגביל קשרים עם אגפים ליברליים בארצות הברית ובקנדה.

ב־2017 פרסמה הכנסייה הנחיות שאמרו שיש לאפשר לילדים לבדוק את זהותם המגדרית. ההנחיה ביקשה לתמוך בילדים ולא לשפוט אותם.

באנגליה טבלו כ־26 מיליון איש בכנסייה לאורך ההיסטוריה, כמחצית מהאוכלוסייה ציינו בזיהוי כמזדהים כאנגליקנים במפקד 2011. לפי הערכות רק כ‑1 מיליון משתתפים מתקיימים באוכריסטיה בקביעות. הכנסייה היא גם המרכז של ה"קומוניון האנגליקני" העולמי, שנוגע בעשרות מדינות ובמיליוני מאמינים.

הכנסייה האנגליקנית היא הכנסייה הרשמית באנגליה. היא נוסדה במאה השישית. פעם היא הייתה כפופה לשלטון ברומא. במאה ה‑16 המלך ניתק אותה מרומא והפך אותה לעצמאית.

נוצרו כמה כנסיות באנגליה כבר לפני שנים רבות. בישופים אנגליים באו לכנסים חשובים באירופה. איש בשם אוגוסטינוס הגיע מרומא ב־597. מאז חלק מהמנהגים היו כמו בכנסייה הקתולית.

במאה ה‑16 היה שינוי גדול שנקרא הרפורמציה. הנרי השמיני רצה להתגרש. האפיפיור סירב. הנרי הכריז שהכנסייה באנגליה תהיה תחתיו. זה קרה ב־1534 בחוק העליונות.

במאות שאחר כך היו מחלוקות בין המלך לפרלמנט. בזמן מלחמת האזרחים הכנסייה פורקה לזמן מה. אחר כך היא הוקמה שוב.

בגלל שאמריקה רצתה להיות עצמאית, היא בנתה כנסייה משלה. גם במדינות אחרות נוצרו כנסיות דומות לעצמאיות.

הכנסייה האנגליקנית שומרת על טקסים ישנים. היא קרובה לחלקים מהקתוליות. יש גם רעיונות פרוטסטנטיים בתוכה. בטקסים משתמשים בתפילות באנגלית.

התחילו למנות נשים לתפקידים בכנסייה כבר במאה ה‑19. ב־1986 אפשר החוק להסמיך נשים ככמרות. נשים הוסמכו לראשונה ב־1987. ב־2014 הסכימו לאפשר נשים להיות בישופות.

בעשורים האחרונים דנו בכנסייה בשאלות על הומוסקסואלים. זה יצר חילוקי דעות. קבוצות שמרניות הקימו רשת כדי לשמר עקרונותיהם.

ב־2017 המליצה הכנסייה לתת לילדים מרחב לבדוק מי הם מבחינה מגדרית. היא בקשה לא לשפוט אותם.

באנגליה טבלו בעבר כ־26 מיליון איש בכנסייה. במחקר מ־2011 כחצי מהאנשים זיהו עצמם כאנגליקנים. רק כמות קטנה משתתפת בטקסים באופן קבוע.