הכנסת החמש עשרה

הכנסת החמש עשרה הושבעה ב-7 ביוני 1999 וכיהנה עד פיזור הכנסת והשבעת הכנסת השש עשרה ב-17 בפברואר 2003. בכנסת זו פעלו שתי ממשלות עיקריות: ממשלת ישראל ה-28 בראשות אהוד ברק וממשלת ישראל ה-29 בראשות אריאל שרון. במהלך כהונה זו נערכו גם הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה.

בבחירות 1999 התקיימה גם בחירה ישירה לראש הממשלה. אהוד ברק זכה ברוב גדול והקים את הממשלה ה-28. שיטת הבחירה הישירה (שיטה שבה בוחרים נפרד לראש הממשלה ולא רק לכנסת) הפילה פגיעה בשתי המפלגות הגדולות, והביאה לכך שלישראל אחת והליכוד היו ביחד רק 45 מושבים. התלות במפלגות קטנות הקשתה על יציבות הקואליציה והובילה לבסוף לקריסתה.

ברק הציג את ממשלתו ב-6 ביולי 1999 וזכה לאמון של 75 חברי כנסת. הוא הקים קואליציית שמאל-דתיים שכללה מפלגות כמו ישראל אחת, ש"ס, מרצ ועוד. הקואליציה הזו נתקלה בקשיים בגלל חילוקי דעות ופגיעה באחדות המערכת הפוליטית.

ברק התחייב לשפר את הבריאות ולדאוג לקשישים. בזמן כהונתו פרץ שביתת רופאים שנמשכה 125 ימים. בסופה הוסכם על העלאה של שכר התמחות וקיצור תורנויות. בכלכלה הבטיח ברק ליצור מקומות עבודה, אך ירידת האבטלה בתקופת כהונתו הייתה קלה בלבד.
ועדת וינוגרד דנה בהורדת שכר הלימוד באוניברסיטאות. הוועדה המליצה להפחית את שכר הלימוד בהדרגה, ובסמוך לבחירות מיוחדות אימץ ברק את המלצות הוועדה.
ברק מינה את ועדת בן־בסט לרפורמת מס, אך חלק מהרפורמות הוקפאו בעקבות התנגדות עובדים וקבוצות אחרות.

ברק הבטיח שצה"ל ייצא מרצועת הביטחון בלבנון בתוך שנה. השיחות עם סוריה וניסיונות השלום נכשלו, וברק החליט לסגת ללא הסדר מלא. התאריך המקורי היה יוני 2000, אך הצבא נסוג ב-24 במאי 2000, מוקדם מהמתוכנן. הנושא עורר מחלוקות רבות בכנסת.

ב-31 ביולי 2000 נבחר משה קצב לנשיא המדינה בהצבעה במליאת הכנסת, לאחר שני סבבי הצבעה מול שמעון פרס.

ביולי 2000 כינס נשיא ארה"ב ביל קלינטון ועידת שלום בקמפ דייוויד. ברק הציע ויתורים נרחבים בגדות ובירושלים, אך הפלסטינים דחו את ההצעות. בעקבות הוועידה פרשו מהממשלה כמה מפלגות קטנות, מה שהחליש את הקואליציה.

אחת הסיבות המרכזיות לקריסת היציבות הייתה פרוץ האינתיפאדה השנייה (גל מחאות ואלימות בין ישראל לפלסטינים). ב-28 בספטמבר 2000 עלה אריאל שרון להר הבית. ההחלטה להיכנס לאזור זה נחשבה בעיני הפלסטינים לעילה לפרוץ עימות. המהומות שהתפשטו הובילו לאובדן תמיכה של ציבור ערבי בברק ולמתחים פנימיים רבים.

ב-28 בנובמבר 2000 הודיע ברק על מוכנות לבחירות. ב-9 בדצמבר פנה להתפטרות, מה שאפשר לקיים בחירות לראשות הממשלה בלבד לפי חוק שהיה אז בתוקף. חקיקה מיוחדת אפשרה גם לבנימין נתניהו שלא להיות חבר כנסת ולהתמודד בבחירות אלה. ב-6 בפברואר 2001 ניצח אריאל שרון בבחירות וממשלתו הושבעה למחרת.

שרון הרכיב ממשלת אחדות רחבה, שכללה מפלגות ממגזרים שונים. הממשלה כללה 29 שרים והיא נבנתה בעיקר כתגובה למשבר הביטחוני והכלכלי בעקבות האינתיפאדה. במהלך כהונתה נרצח חבר כנסת ושר, רחבעם זאבי. הממשלה ניהלה מבצעים צבאיים גדולים בשנת 2002, כמו "חומת מגן" ו"דרך נחושה". אירועים אלה השפיעו גם על הכלכלה והובילו להצעת תוכנית חירום כלכלית באפריל 2002.

בשנת 2002 חלק מהמפלגות הצטרפו או פרשו מהקואליציה. בנובמבר 2002 התפטרו שרים ממפלגת העבודה בגלל מחלוקות על התוכנית הכלכלית; שרון מינה מחליפים ובחר ללכת לבחירות.
בכנסת החמש עשרה הוגשו אלפי הצעות חוק פרטיות (4,236), ומתוכן התקבלו 239. נתון זה משקף חוסר יציבות פוליטי. בעקבות הוצאות כבדות מתלוות להצעות פרטיות, הוחלט להחיל רף של 50 תומכים להצעות שיישומן ידרוש הוצאה שנתית גבוהה.
בתקופת הכנסת הוקמו מרכז המחקר והמידע של הכנסת והחלו בניית אגף קדמה של הבניין.

הכנסת החמש עשרה החלה לעבוד ב-7 ביוני 1999. בתקופה זו היו שתי ממשלות: ראשונה בראשות אהוד ברק, והשנייה בראשות אריאל שרון.

ב-1999 בחרו גם מי יהיה ראש הממשלה. אהוד ברק ניצח. השיטה הזו פגמה במפלגות הגדולות וקשה היה להקים קואליציה. קואליציה, קבוצה של מפלגות שמנהלות ביחד.

ברק הבטיח שצה"ל (צבא ההגנה לישראל) יצא מרצועת הביטחון בלבנון בתוך שנה. לבסוף צה"ל נסוג ב-24 במאי 2000, מוקדם מהצפוי.

בקיץ 2000 התקיימה ועידת שלום בקמפ דייוויד. ברק הציע ויתורים, אבל לא הוסכם על הסדר. אחרי הוועידה כמה מפלגות עזבו את הממשלה.

בסוף ספטמבר 2000 עלה אריאל שרון להר הבית. זה גרם לפריצת מהומות קשות בין ישראל לפלסטינים. אכן היו דמויות פצועות ומותו של אנשים, ולכן התקופה הייתה קשה להרבה משפחות. אינתיפאדה, גל גדול של מחאות ועימותים.

בפברואר 2001 נערכו בחירות מיוחדות. אריאל שרון ניצח והקים ממשלת אחדות רחבה עם הרבה מפלגות.

הממשלה נתקלה בסכנות ביטחוניות. ב-2002 נערכו מבצעים צבאיים גדולים כמו "חומת מגן". בעקבות המצב הכלכלי הוצעה תוכנית חירום כלכלית.
במהלך התקופה נרצח גם חבר כנסת בולט, רחבעם זאבי. הרצח, מוות שנגרם על ידי אנשים אחרים, היה אירוע טרגי.

במהלך הכנסת הוגשו הרבה הצעות חוק פרטיות, יותר מאלפי הצעות. בגלל העלויות התקבל חוק שהצריך תמיכה גדולה יותר להצעות יקרות. גם הוקם מרכז המחקר והמידע של הכנסת והחלו עבודות על אגף חדש של הבניין.