הלדר קמארה

דום הלדר קמארה (7 בפברואר 1909, 27 באוגוסט 1999) היה הארכיבישוף (ראש כנסייה אזורית) של אולינדה ורסיפה בצפון־מזרח ברזיל. נולד בפורטלזה שבמדינת סיארה למשפחה צנועה והיה הילד ה־11 מתוך 13; אמו הייתה מורה קתולית ואביו רואה חשבון. בילדותו חמשת אחיו מתו במגפת שפעת, והוא סבל משחפת (מחלת ריאות) שחזרה לו בחיים.
קמארה נחשב לאחת הדמויות הקתוליות הבולטות במאה ה־20 ולמבשר של תאולוגיית השחרור (תנועה נוצרית שמדגישה צדק חברתי ועזרה לעניים). התאולוגיה שלו הייתה פשוטה יותר מזו של כמה הוגים מאוחרים, אך מחויבותו העמוקה לעניים השפיעה על התנועה.
הוא נודע גם בזכות המשפט המפורסם: "כשאני נותן לעניים אוכל, הם קוראים לי קדוש. כשאני שואל למה לעניים אין אוכל, הם קוראים לי קומוניסט".
ב־1971 פרסם את החיבור "ספירלה של אלימות" שבו תיאר איך עוול מוביל למרד ולתגובה מדכאת, וקרא לנוער לנקוט צעדים לשבירת המעגל. קמארה פרש מתפקידו כארכיבישוף ב־1985, וחלק מהרפורמות שלו בוטלו על ידי יורשיו השמרנים. בשנת 1973 היה מועמד לפרס נובל לשלום.

הלדר קמארה נולד ב־1909 ונפטר ב־1999. הוא היה ארכיבישוף (כומר גדול) בערים אולינדה ורסיפה שבברזיל. הוא גדל בפורטלזה במשפחה פשוטה. כמה מאחיו מתו במגפת שפעת. הוא חלה בשחפת (מחלת ריאה).
קמארה דאג מאוד לעניים. רעיונותיו קשורים לתאולוגיית השחרור (רעיונות דתיים שעוזרים לעניים). הוא אמר משפט מפורסם על נתינת אוכל לעניים ושאלת הסיבה שאין להם אוכל.
ב־1971 כתב את "ספירלה של אלימות" וקרא לנוער לעצור את המעגל הזה. ב־1973 היה מועמד לפרס נובל לשלום.