הלוויה

הלוויה או לוויה היא טקס שנערך בעקבות מותו של אדם, שבו מלווים את הנפטר לקבורה. הטקס משתנה לפי דת, תרבות וקהילה. בדרך כלל נוכחים קרובים וחברים; אם הנפטר איש ציבור או אמנותי, או אם המוות נוגע לציבור, מגיעים גם רבים אחרים.

פועלים שמפרנסים עצמם בקבורת נפטרים או בשריפתו קיימים ברבות מהחברות. בישראל דוגמה לכך היא החברה קדישא, ארגון שמכין את המת לקבורה. בתרבויות מסוימות רואים בעיסוק במתים טומאה חברתית.

ביהדות נעשית לעתים טהרת המת, רחיצה וניקוי של הגופה והלבשתה בתכריכים. לפעמים ההלוויה יוצאת מבית הנפטר, ובמקרים אחרים מבית קברות או מבית לוויות. יש מקומות שבהם עורכים "מסע הלוויה" מהבית הכנסת או מהישיבה שבה המנוח התפלל או למד. ההלוויה נקראת גם "חסד של אמת", כי היא חסד שאין לו תמורה.

במסורת נותנים את הגופה לאדמה כשהיא עטופה בתכריכים לבנים. המשמעות הדתית כוללת אמונה בנשמה ובתחיית המתים. לפי ההלכה, עם סיום הקבורה וסגירת הקבר מתחילה האבלות. על פי מנהג ירושלים, צאצאי נפטר זכר אין מלווים אותו.

יש שתי מסורות עיקריות בהלוויות יהודיות: ספרדית ואשכנזית. בסיום ההלוויה גברים עומדים בשתי שורות, האבלים חולצים נעליהם ועוברים ביניהם. לאחר ההלוויה חלים על האבלים דיני השבעה. לקהילות יוצאי אתיופיה יש מנהגים נפרדים. הלוויה ממלכתית לאישיות רמת דרג נעשית לפי נוהל חבצלת.

מרבית היהודים בישראל, דתיים וחילונים, עוברים הלוויה לפי הטקס המסורתי-אורתודוקסי. עם זאת, יש משפחות ובני קהילה שמעבירים טקס חילוני, שאינו כפוף לכללי הדת. בהלוויה חילונית לעיתים בוחרים בשריפה ובפיזור אפר, או בשמירת האפר בכלי.

בחלק מהקיבוצים פותחו נוסחים חילוניים שייאמרו בטקסי אבל. נוסחים אלה מדגישים את האדם ואת האובדן, ולא את נוסח הקידיש הדתי. כמה קיבוצים ידועים שפיתחו נוסחים כאלה, ויש גם מי שמציע לשים במקום קדיש שיר של יהודה עמיחי.

הלוויה היא טקס שנערך אחרי מותו של אדם. אנשים מלווים את הנפטר אל קברו. לפעמים מגיעים רק קרובים. לפעמים מגיעים גם אנשים רבים.

יש אנשים שעוסקים בכך לפרנסתם. בישראל יש ארגון בשם חברה קדישא. הם מסייעים בהכנת המת.

בהלוויות דתיות יהודיות עושים טהרת המת. זהו רחיצה וניקוי של הגוף והלבשה בתכריכים. לעתים ההלוויה יוצאת מבית הכנסת או מבית הנפטר. קוראים לה גם "חסד של אמת", מעשה טוב שאי אפשר להחזיר.

בקהילות דתיות קוברים את האדם כשהוא עטוף בתכריכים לבנים. לפי האמונה, הגוף היה בית לנשמה. כשמסיימים לקבור את המת, מתחילה תקופת אבלות בשם שבעה.

יש אנשים שבוחרים טקס חילוני. טקס כזה יכול להיות שונה. יש מי שבוחר בשריפה ופיזור אפר.

חלק מהקיבוצים יצרו נוסחים חילוניים במקום הקדיש. הם מדברים על האדם ואורח חייו. יש גם מי שממליץ על שיר של המשורר יהודה עמיחי במקום קדיש.