הלוח המהפכני הסובייטי

הלוח המהפכני הסובייטי הוא לוח שנה שהונהג בברית המועצות בשנים 1930, 1931.

החלוקה לשבועות הוחלפה בשבוע בן חמישה ימים. כל עובד קיבל יום פגרה שונה. (יום פגרה = יום מנוחה.)
כל יום בשבוע קיבל שם של צבע: צהוב, ורוד, אדום, סגול וירוק. העובדים חולקו לקבוצות של "צבעים". כך, "עובד צהוב" נח ביום ה"צהוב" ועבד בארבעת הימים האחרים.
המטרה הייתה לשמור על פעילות ייצור רציפה ללא יום מנוחה משותף לכל העובדים. בפועל הרעיון היה בעייתי מאוד. קשה היה לתאם יום מנוחה בין בני משפחה. קשה היה גם לארגן פעילויות קהילתיות באותו יום. נתונים הראו שהשיטה לא שיפרה את פריון העבודה (פריון העבודה = יעילות בתפוקה). באזורים הכפריים השינוי לא תמיד נאכף (לא תמיד הצליחו לאכוף = לא הצליחו לכפות את השינוי).

חמישה ימי חג הוגדרו כלימי מנוחה כלליים. הם קטעו את רצף הצבעים:
- יום לנין, 22 בינואר.
- חג הפועלים, 1 במאי ו-2 במאי.
- חג התעשייה, 7 בנובמבר ו-8 בנובמבר.

ב-1 בדצמבר 1931 החליטו לבטל את שיטת התורנות ביום המנוחה השבועי (תורנות = חילוף בתור של ימי מנוחה). האורך נקבע לשבוע בן שישה ימים, עם יום מנוחה כללי.
ימי המנוחה נקבעו ב-6, 12, 18, 24 ו-30 בכל חודש. בחודשים עם 31 יום יום ה-31 נחשב ליום עבודה רגיל. בחודש פברואר, עם 28, 29 ימים, הוגדר ה-1 במרץ כיום מנוחה.
גם שיטה זו החזיקה מעמד שנים מעטות. היא בוטלה ב-1940, בין היתר כי השלטון לא הצליח לאכוף אותה וכדי להתאים את הזמן למדינות אירופה. בסופו של דבר חזרו לשבוע המקובל.

הלוח המהפכני הסובייטי היה לוח שנה ששימש בברית המועצות בשנים 1930, 1931.

המציאו "שבוע" של חמישה ימים. כל עובד קיבל יום מנוחה שונה. כל יום נקרא בצבע: צהוב, ורוד, אדום, סגול וירוק. כך משפחות לעיתים לא נחו באותו יום. גם קשה היה לקבוע אירועים קהילתיים.
הרשויות גילו שהשיטה לא העלתה את יעילות העבודה. בכפרים קשה היה לכפות אותה.

הוגדרו חמישה ימי חג גדולים שמפריעים לרצף הצבעים:
- יום לנין: 22 בינואר.
- חג הפועלים: 1 ו-2 במאי.
- חג התעשייה: 7 ו-8 בנובמבר.

ב-1 בדצמבר 1931 החליפו לשבוע של שישה ימים. ימי המנוחה היו ב-6, 12, 18, 24 ו-30 בכל חודש. ה-31 היה יום עבודה.
בפברואר, בגלל שיש פחות ימים, קבעו שה-1 במרץ יהיה יום מנוחה.
שיטה זו לא החזיקה זמן רב. ב-1940 חזרו לשבוע הרגיל.