הלל צייטלין (1871, 1942) נולד בקורמה שבבלארוס למשפחה חב"דית מזרם חסידות קאפוסט. בילדותו בלט כעילוי; בגיל 15 אביו נפטר והוא התחיל לעבוד כמורה לעברית כדי לפרנס את המשפחה. קרא ספרות רחבה, פילוסופיה יהודית כמו הרמב"ם, רומנים של טולסטוי ודוסטויבסקי, ופילוסופים מודרניים כמו שפינוזה וניטשה. החשיפה הזאת הובילה אותו לאיבוד אמונה זמני, ואחר כך לשילוב מחדש בין מסורת דתית לרעיונות מודרניים.
בתחילת דרכו תמך בציונות המדינית ואף ייצג קבוצות בקונגרס הציוני (1901). אחרי כישלון תוכנית אוגנדה (1903) יצא מתסכול מהתנועה העיקרית והצטרף לטריטוריאליסטים של ישראל זנגוויל, שטענו שיש למצוא "ארץ כלשהי" ליהודים ולא רק את ארץ ישראל. צייטלין תקף את הנהגת הציונות על זלזול בסבל היהודים במזרח אירופה, במיוחד אחרי פרעות כמו קישינב והומל. בבגרותו פיתח חזון לאומי-מיסטי שכלל ניסיון לתחיית אלמנטים מחסידות הבעל"ה בשלהי חייו.
כתביו כוללים מונוגרפיות על ניטשה, שפינוזה ורבי נחמן מברסלב. פרסם גם מאמר מקיף על רעיון הטוב והרוע, שיצא כמונוגרפיה. כתיבתו הפובליציסטית אופיינה בחיפוש רוחני ובמעורבות רגשית בסבל עם ישראל. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר לאמונה בהדרגה; במאמריו מתח ביקורת על רעיונות ה"אדם העליון" של ניטשה ופיתח תאולוגיה רליגיוזית-משיחית משלו.
הוציא אלפי מאמרים ביידיש ועשרות בעברית, וכמעט שלושים ספרים. בין ספריו הידועים: כוונות וייחודים, אל"ף בי"ת של יהדות, והטוב והרע. ביקר בארץ ב-1924 ופגש רבנים. בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה בוורשה; מכתב מ-1940 מציין שאת מצבו בקיץ־חורף שם ראו כמסוכן. נשלח על ידי הנאצים לטרבלינקה ב-11 בספטמבר 1942 ונעלם בשואה. לפי מסופר החזיק בספר הזוהר כשהעלו אותו לקרון. משפחתו הקרובה נספתה אף היא; בנו אהרן שרד בארצות הברית.
אשתו אסתר נפטרה מהתקף לב. בניו אהרן (1898, 1973) ואלחנן (1902, 1942) היו סופרים; אלחנן נספה בשואה. הייתה להם גם בת, שנפטרה לפני השואה.
כמה כותרים מרכזיים: כוונות וייחודים; אל"ף בי"ת של יהדות; הטוב והרע; בפרדס החסידות והקבלה; על גבול שני עולמות. רבים מכתביו נדפסו במהדורות מודרניות ובהוצאות מדעיות.
הלל צייטלין נודע כחוקר רוחני וכפובליציסט רגיש. על שמו קרוי תיכון דתי ושכונה בתל אביב.
הלל צייטלין נולד ב-1871 בעיירה קורמה. משפחתו הייתה חסידית (חסידות = דרך דתית עם חוויות רוחניות). הוא היה ילד חכם ולמד הרבה. כשהיה בן 15 אביו נפטר. הלל התחיל ללמד עברית כדי לפרנס את משפחתו.
קרא ספרים של פילוסופים וסופרים גדולים. זה גרם לו להרהר באמונה. אחר כך הוא חיבר בין המסורת הדתית ולימודים חדשים.
בתחילה תמך בתכנית שהייתה רוצה מדינה ליהודים. אחר כך הצטרף לאנשים שחיפשו "ארץ כלשהי" ליהודים. הוא ביקר את הנהגת הציונות כי חשבה פחות על היהודים שסבלו במזרח אירופה.
הלל כתב ספרים ומאמרים רבים על חסידות, על פילוסופיה ועל רעיונות דתיים. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר להאמין וכתב גם תפילות.
במלחמת העולם השנייה היה בוורשה. השואה (שואה = רדיפה ורצח של יהודים בזמן המלחמה) פגעה בו. ב-11 בספטמבר 1942 הועבר לטרבלינקה והוא נספה בשואה. משפחתו כמעט כולה גם היא נרשעה; בנו אהרן שרד כי חי בארצות הברית.
אשתו אסתר מתה מהתקף לב. שני בניו, אהרן ואלחנן, גם הם סופרים. אלחנן נספה בשואה.
כמה ספרים שלו שעדיין מודעים: כוונות וייחודים; אל"ף בי"ת של יהדות.
קיים תיכון בתל אביב שנקרא על שמו.
תגובות גולשים