הלשון האבודה של העגורנים

״הלשון האבודה של העגורנים״ הוא רומן של דייוויד לוויט, שפורסם ב-1986.
בשנת 1991 עובד הספר לסרט טלוויזיה בשם זהה.
זהו הרומן הראשון של לוויט, אחרי פרסום סיפורים קצרים.

הגיבור הוא פיליפ, צעיר הומוסקסואל (אדם שמושך אותו אנשים מאותו מין), שיוצא מהארון, כלומר מגלה להוריו את זהותו המינית.
אביו אוון ורוז, האם, נראים בתחילה כמסגרת משפחתית רגילה.
כאשר פיליפ חושף את עצמו, מתברר שאוון גם הוא הומוסקסואל.
אוון חי שנים של כיסוי והעמדת פנים מפני החברה.
רוז חייתה נישואים בהם המגע הפיזי פחת, והיא חיפשה קשרים אחרים מחוץ לנישואין.
החשיפה של פיליפ חושפת את חיי השקר והצביעות במשפחה.

תת-העלילה מספרת על שני אחים תאומים שגידלו "שפה" משלהם.
האחים לא פיתחו דיבור רגיל בגלל הזנחה.
הם בנו שפה מבוססת על תנועות העגורנים באתר בנייה.
השפה הזו משמשת כמטפורה לשפה שנוצרה בקרב אנשים להט״ב, ביטויים ורמזים להבנה הדדית.
הנרטיב מדגיש שהצורך להסתיר את הזהות יוצר דרכי תקשורת סודיות.
הכותב משווה את החוויה הזאת גם למיעוטים אחרים, כמו יהודים שחיו בחברות אנטישמיות.
כך הספר בוחן בדידות, זהות וניצול הציפיות החברתיות.

״הלשון האבודה של העגורנים״ נכתב על ידי דייוויד לוויט ויצא ב-1986.
ב-1991 נעשה ממנו סרט טלוויזיה.

הסיפור עוקב אחרי פיליפ, צעיר שגילה להוריו שהוא הומוסקסואל.
זה אומר שהוא נמשך לאנשים מאותו מין.
אשתו של האב, רוז, חיפשה קרבה גם מחוץ לנישואין.
בהמשך מתגלה שאוון, האב, גם הוא הרגיש אחרת במשך חייו.
הגילוי של פיליפ חושף סודות בחיי המשפחה.

בתת-העלילה יש שני אחים תאומים שלא למדו לדבר כרגיל.
הם צפו בעגורנים - מנופי בנייה - ולמדו שפה מתנועותיהם.
השפה של האחים היא סמל לשפה סודית שאנשים שונים מפתחים.
בני הקהילה הגאה לפעמים פיתחו ביטויים ורמזים כדי להבין זה את זה.
הספר משווה את זה גם למיעוטים אחרים שהתמודדו עם חוסר קבלה.
כך הסיפור מדבר על זהות, בדידות ותקשורת סודית.