המדינות הבלטיות הן שלוש מדינות לחוף הים הבלטי: ליטא, לטביה ואסטוניה. השם "המדינות הבלטיות" מיוחס אליהן בלבד, אף על פי שיש מדינות נוספות על הים הבלטי. לפני מלחמת העולם השנייה ברית המועצות התייחסה לפעמים גם לפינלנד באופן דומה.
במאה ה־19 היו המדינות חלק מהאימפריה הרוסית. בשנת 1918, בתום מלחמת העולם הראשונה, הן קיבלו עצמאות. ב־1939 נחתם הסכם ריבנטרופ, מולוטוב בין גרמניה הנאצית וברית המועצות, שכלל פרוטוקולים סודיים שחילקו אזורי השפעה. בהתאם להם סיפחה ברית המועצות את המדינות הבלטיות ב־1940. ב־1941 נכבשו על ידי גרמניה, וב־1944 חזרו לשליטת ברית המועצות והפכו לרפובליקות סוציאליסטיות סובייטיות.
באוגוסט 1991 חידשו המדינות את עצמאותן, והן הוכרו על ידי ברית המועצות ומדינות המערב. מאז הצטרפו למוסדות אירופיים ובינלאומיים: ב־2004 נכנסו לנאט"ו (ארגון בטחוני) ולמדי האיחוד האירופי, וב־2007 הצטרפו לאמנת שנגן, מה שביטל את ביקורת הדרכונים בגבולות עם מדינות אחרות החתומות על האמנה.
הן שלוש מדינות על חוף הים הבלטי: ליטא, לטביה ואסטוניה. השם "המדינות הבלטיות" מתייחס אליהן בלבד.
במאה ה־19 הן היו חלק מהאימפריה הרוסית (מדינה גדולה). ב־1918 כל אחת מהן קיבלה עצמאות.
בשנות מלחמת העולם השנייה השתנו השליטים. תחילה שלטה ברית המועצות. אחר כך שלטה גרמניה. בסוף חזרו להישלט על ידי ברית המועצות.
ב־1991 חזרו המדינות להיות עצמאיות. ב־2004 הן הצטרפו לנאט"ו. נאט"ו היא קבוצה של מדינות שעוזרות זו לזו בביטחון. באותה שנה הן הצטרפו גם לאיחוד האירופי. ב־2007 הן הצטרפו לשנגן. כך חלק מהגבולות לא דורשים בדיקות דרכונים.
תגובות גולשים