המוזיאון הבריטי

המוזיאון הבריטי (British Museum) הוא אחד מהמוזיאונים המפורסמים והגדולים בעולם. הוא נמצא בשכונת בלומסברי ברובע קמדן בלונדון. המוזיאון נוסד ב־1753 על ידי סר הנס סלואן, מדען שאסף ספרים, ממצאים טבעיים ועתיקות. הוא נפתח לציבור ב־15 בינואר 1759. כיום יש במוזיאון יותר משמונה מיליון פריטים.

בהקמתו נועד המוזיאון להיות "מוזיאון כללי", מקום לאוספים שונים מכל התחומים. האוסף הראשוני של סלואן כלל ספרים, פריטים מוזרים (שנקראו חדר פלאות), פוחלצים, מאובנים ותחריטים, וכן עתיקות ממצרים, יוון, רומא והמזרח התיכון.

חוק ייסוד המוזיאון עבר ב־7 ביוני 1753. אז נוספו למוזיאון ספריות חשובות, כמו הספרייה הקוטוניאנית וההרליאנית, וגם האוסף המלכותי הישן. בין הכתבים שבאוספים הללו נמצאים כתבי היד של לינדיספארן והעותק היחיד הקיים של ביאוולף.

חברי הנאמנים בחרו את בית מונטגיו בבלומסברי כמיקום למוזיאון. הבית נקנה ב־1753 בכ־20,000 לירות שטרלינג. במשך השנים הגיעו תרומות נוספות, ובהן אוספים יווניים ורומיים שנתרמו ב־1782 על ידי סר ויליאם המילטון.

לאחר קרבות ימיים ב־1801 רכשו למוזיאון פסלים מצריים רבים, וביניהם אבן רוזטה. במהלך המאה ה־19 הגיעו אליו גם אוספים ידועים אחרים, כגון שיש אלגין. ב־1822 תרם המלך ג'ורג' השלישי את ספרייתו.

מבנה המוזיאון שוחזר ונבנה מחדש ב־1845 בסגנון נאו‑קלאסי על ידי האדריכל סר רוברט סמירק. תחת ניהולו של אנטוניו פאניצי גדלה ספריית המוזיאון והפכה לבסיס לספרייה הבריטית. בקרבת מרכז המבנה נבנה חדר קריאה מעגלי על ידי סידני סמירק.

אוספי הטבע הועברו ב־1887 למוזיאון להיסטוריה של הטבע. חלק מהאוספים האתנוגרפיים הוצאו למוזיאון אחר אבל הוחזרו למחלקה חדשה במוזיאון בשנת 2000. המבנה נפגע בהפצצות מלחמת העולם השנייה, בתאריך 10 במאי 1941.

בשנת 1972 הוצגה תערוכה על תות ענח' אמון שזכתה ל־1.7 מיליון מבקרים. באותה שנה עבר חוק שהפריד את אוספי הכתבים של המוזיאון והמליץ להעבירם לאתר נפרד. המעבר המלא של הספרייה התרחש ב־1997. לאחר מכן נחנכה חזית חדשה עם תקרת זכוכית לפי תוכניתו של סר נורמן פוסטר, והפרויקט הושלם בשנת 2000.

החצר הגדולה על שם המלכה אליזבת השנייה נפתחה בשנת 2000. זוהי החצר המקורה הגדולה ביותר באירופה. תקרת הזכוכית כוללת 1,656 לוחות שעוצבו במיוחד. במרכז החצר נמצא חדר הקריאה הישן של הספרייה.

חלק גדול מהאוספים הובא מארצות אחרות במאות ה־18 וה־19. פריטים כגון שיש אלגין וברונזות בנין מעוררים קריאות להשבתם ליוון ולניגריה. המוזיאון מציין שחוק המוזיאון מ־1963 אוסר עליו למכור מוצגים.

מבקרים טוענים שיש לבדוק את זכותו של המוזיאון להחזיק בחלק מהפריטים. מצד שני, תומכי המוזיאון מדגישים שימור הפריטים, היכולת להציג פריטים ממקומות שונים זה לצד זה ולשחזר פריטים שנפגעו. דוגמא לכך היא שיקום פריטים שניזוקו בפיצוץ בנמל ביירות ב־2020. גם חורבות ונזקים במדינות כמו סוריה ועיראק עוררו טיעונים לטובת שמירת חלק מהמוצגים במוזיאונים.

בין הפריטים המפורסמים: אבן רוזטה, שיש אלגין, הברונזות של בנין ותערוכות כמו תות ענח' אמון.

המוזיאון מחזיק גם פריטים ארכאולוגיים שקשורים לתנ"ך ולאזור המזרח התיכון.

המוזיאון נמצא ליד כיכר ראסל. ניתן להגיע אליו ברכבת התחתית בתחנות כיכר ראסל, הוברן או דרך טוטנהם קורט.

המוזיאון הבריטי בלונדון הוא מוזיאון גדול מאוד. מוזיאון זה שומר חפצים ישנים ממדינות שונות. מוזיאון = מקום שמציג חפצים ללימוד והנאה.

המוזיאון הוקם ב־1753 על ידי סר הנס סלואן. הוא נפתח לציבור ב־1759. האוסף הראשון כלל ספרים, חיות מיובשות, מאובנים ועתיקות ממצרים, יוון ורומא.

בזמן המלחמות ובמאה ה־19 הגיעו למוזיאון פריטים מפורסמים. בין הפריטים האלה נמצאת אבן רוזטה. יש גם את שיש אלגין המפורסם.

המבנה הראשי נבנה מחדש באמצע המאה ה־19 בסגנון קלאסי. הספרייה של המוזיאון גדלה והפכה מאוחר יותר לחלק מהספרייה הבריטית.

בשנת 2000 נפתח החצר הגדולה עם תקרת זכוכית. במרכז החצר עומד חדר קריאה עגול ישן.

יש אנשים שדורשים להחזיר פריטים למדינות שממנו נלקחו. המוזיאון אומר שחוק מ־1963 לא מאפשר למכור את הפריטים. אחרים טוענים שיש לשקול החזרה. יש גם מי שאומר שהמוזיאון שומר ומתקן פריטים שנפגעו.

פריטים שהילדים מכירים: אבן רוזטה, חלקים שתושבים קוראים להם שיש אלגין ותערוכות על מצרים העתיקה.

יש גם פריטים הקשורים לסיפורים בתנ"ך ולארצות המזרח התיכון.

המוזיאון קרוב לכיכר ראסל. מגיעים אליו ברכבת התחתית בכיכר ראסל, הוברן או טוטנהם קורט.