המכרז האולימפי 2012

המכרז האולימפי 2012 היה התחרות לבחירת העיר שתארח את אולימפיאדת 2012 ואת המשחקים הפאראלימפיים. הבחירה התקיימה ב-6 ביולי 2005. מתוך חמש הערים שעלו לשלב הסופי, לונדון (בריטניה) נבחרה כמארחת. שאר המועמדות הסופיות היו פריז, מדריד, מוסקבה וניו יורק. המכרז זכה לעניין ציבורי רחב ולתמיכה של מפורסמים בקמפיינים השונים.

העבודה על המכרז החלה כבר ב-1999, עם סיום ההכנות למכרז של 2008. ערים כמו סן פרנסיסקו ותל אביב הכינו הצעות ראשוניות.

התאריך האחרון להגשת מועמדות היה 15 ביולי 2003. הערים נדרשו למלא שאלון מפורט של כ-50 עמודים עד 15 בינואר 2004. הוועד האולימפי הבינלאומי (הארגון שמנהל את המשחקים) דירג כל עיר לפי 11 קטגוריות, ביניהן מימון, אבטחה, דיור וניסיון קודם. ב-18 במאי 2004 הוצגו הציונים, וחמש הערים בעלות הציון הגבוה העפילו לשלב הבא. בערים אלה הותר להשתמש בסמלים האולימפיים בקמפיינים שלהן.

הישיבה הסופית התקיימה ב-6 ביולי 2005 במלון ראפלס פלאזה בסינגפור. טקס הפתיחה נערך בתיאטרון האספרלן, ונשיא סינגפור פתח את הישיבה. לשם האירוע פותח זן סחלב מיוחד שנקרא "ואנדה הוועד האולימפי העולמי". הופעה תרבותית ושיר נושא ליוו את הטקס.
ההצבעה החלה בבוקר. בשורות ההדחות הודחו תחילה מוסקבה, ניו יורק ומדריד. בסיבוב הסופי נשארו לונדון ופריז, ולבסוף נבחרה לונדון. נשיא הוועד האולימפי ז'אק רוז' הכריז על הניצחון בשעה 11:49. הוועד הכריז גם שלונדון תארח את המשחקים הפאראלימפיים של 2012. מאוחר יותר אמר חבר הוועד אלכס גלעדי שטען כי הצבעה טעות של נציג מיוון השפיעה.

לונדון כבר אירחה את המשחקים ב-1908 וב-1948. תוכניתה כללה פארק אולימפי וכפר אולימפי (כפר שבו יגורו הספורטאים) בעמק מזרחי שיהפוך לפארק עירוני גדול אחרי המשחקים. היתרון שלה היה השטח לפיתוח והתקציב הגדול שהוקצה, כ-4 מיליארד דולר. חסרונה העיקרי היה קושי בתחבורה בעיר. כחלק מהתוכנית הודיעה לונדון על מעבורת מהירה שתוכל להעביר עד 240,000 אנשים בשעה.

פריז אירחה בעבר את האולימפיאדה ב-1900 וב-1924. תוכניתה הייתה דחוסה וקומפקטית, עם תחבורה ציבורית טובה ומתקנים קיימים כמו סטאד דה פראנס. התקציב המשוער היה כ-1.64 מיליארד דולר. הפריסה המרוכזת והתרבות המקומית היו בין נקודות החוזק שלה.

מדריד הציעה תוכנית טכנית חזקה, אשכולות משחקים קרובים אחד לשני ותמיכה ציבורית רחבה. התקציב המשוער היה כ-1 מיליארד דולר, הנמוך ביותר מבין הערים המובילות. החששות כלפי מדריד כללו סכסוכים פנימיים כמו המצב עם הבסקים ושיקולי ביטחון.

ניו יורק הציעה את פרויקט "NYC 2012" עם אשכולות במנהטן, ברוקלין וקווינס. לעיר יש אולמות וספורט מפורסמים, אך פרויקט בניית אצטדיון חדש והעלייה בעלויות (מאומדן של כ-3.7 מיליארד לכ-5.5 מיליארד דולר) היו חסרון. ניו יורק מעולם לא אירחה את האולימפיאדה.

מוסקבה רצתה לשקם מבנים מ-1980 ולהשאיר את רוב התחרויות בתוך גבולות העיר. ההצעה הייתה קומפקטית, אך סבלה ממחסור בדיור המוני ותחבורה ציבורית מיושנת. התקציב המשוער היה כ-1.5 מיליארד דולר.

בשנת 1999 הוצעה מועמדות תל אביב-גוש דן על ידי קבוצה בראשות אלכס גלעדי. הוצעו השקעות רחבות לכ-10 מיליארד דולר ולעדכון מתקנים. לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה והידרדרות המצב הביטחוני, הוועד האולימפי הביע חשש ולא אישר את המועמדות אז.

כמה ערים נוספות הכינו הצעות מוקדמות, אך לא הגיעו לשלב הסופי של ההצבעה.

המכרז לאולימפיאדת 2012 בחר את לונדון כמארחת. הבחירה נעשתה ב-6 ביולי 2005 בסינגפור. הערים האחרות בסיבוב האחרון היו פריז, מדריד, מוסקבה וניו יורק.

הישיבה הפתוחה נערכה במלון ראפלס בפסלה בסינגפור. התוכנית כללה הופעות ושיר נושא. ההצבעה הדיחה קודם את מוסקבה, ניו יורק ומדריד. בסיבוב האחרון נשארו לונדון ופריז. הנשיא ז'אק רוז' הודיע שלונדון ניצחה.

לונדון כבר אירחה את המשחקים ב-1908 וב-1948. התוכנית כללה פארק אולימפי וכפר אולימפי (מקום שבו יגורו הספורטאים). אחרי המשחקים הפארק יהפוך לפארק גדול בעיר. לונדון פיקחה על בעיות תחבורה והקצתה סכום גדול להכנות.

פריז אירחה בעבר את האולימפיאדה. התוכנית שלה הייתה דחוסה והתחבורה הציבורית חזקה. בעיר כבר יש איצטדיונים מוכרים.

מדריד הציעה אשכולות משחקים קרובים ותמיכה ציבורית רבה. התקציב היה נמוך יחסית.

ניו יורק תכננה אשכולות במנהטן, ברוקלין וקווינס. לעיר יש איצטדיונים מפורסמים, אך הפרויקט עלה הרבה כסף.

מוסקבה רצתה לשפץ מתקנים ישנים. החסרונות היו דיור לא מספק ותחבורה ישנה.

תל אביב חשבה להציע מועמדות ב-1999. התוכנית כללה שיפוצים גדולים. בעקבות סיכונים ביטחוניים הוועד האולימפי לא קיבל אותה אז.