המפלגה הוויגית

המפלגה הוויגית (Whig party) הייתה אחת משתי המפלגות המרכזיות בבריטניה במשך שנים רבות. היא תמכה בסחר חופשי, בהעדפת הפרלמנט על פני המלוכה, בביטול העבדות, בהרחבת זכות הבחירה ובמתן חופש דת לקתולים. הוויגים נחשבים לעיתים כמפלגה הליברלית המתועדת הראשונה.


המונח "ויג" נולד במאבק על הדחת המלך ג'יימס השני בסוף המאה ה-17. התומכים בהדחה קיבלו את הכינוי "ויגים" (מילולית: רועה בקר) והמתנגדים נקראו "טורים" (כינוי לגנאי שפירושו פורע חוק). השמות האלה הפכו לשמות פוליטיים כשהמערכת הפרלמנטרית התגבש.

בתקופות שונות היו הטורים והוויגים המחנות העיקריים בפוליטיקה הבריטית. הטורים זוהו בדרך כלל עם בעלי האדמות והכנסייה האנגליקנית. הוויגים זוהו תחילה עם האריסטוקרטיה ובהמשך עם סוחרים ותעשיינים.

בתחילת תקופת הממלכה ההנוברית שלטה הוויגיות, כי הטורים היו מזוהים עם היעקוביטים (תומכי בית סטיוארט). תחת ג'ורג' השלישי המלך חיפש להחליש את השפעת הוויגים, ותמך ביצירת מפלגה טורית חדשה בראשות דמויות כמו ויליאם פיט הבן. תמיכת חלק מהוויגים בראשית המהפכה הצרפתית, ובהמשך דרישתם לחופש דת לקתולים, דחקה רבים מהם מחוץ לשלטון בין 1783 ל-1830. דמות בולטת מאותה תקופה הייתה צ'ארלס ג'יימס פוקס.

בשנת 1830 חזרו הוויגים לשלטון. ממשלו של לורד גריי קידם רפורמות חשובות, ובהן חוק הרפורמה הפרלמנטרית מ-1832 וביטול העבדות במושבות הבריטיות. ההיסטוריון תומאס מקאולי ייצג את נקודת המבט הוויגית בהיסטוריוגרפיה, ולעיתים הטעה את הקריאה של אירועים קודמים על ידי פריזתם לפי ערכי המאה ה-19.

בהמשך קמה המפלגה הליברלית כאיחוד בין ויגים, תומכי רוברט פיל (פיליטים) ורדיקלים. תחת מנהיגים כמו לורד פלמרסטון וויליאם גלאדסטון הליברלים השתלטו על הבמה הפוליטית, ולוויגים המקוריים נותר תפקיד קטן יותר. בשנת 1886 פרשה קבוצה של ויגים שהתנגדו לשלטון עצמי לאירלנד והקימה את ה״ליברל-יוניוניסטים". עם הקמת אירלנד העצמאית בתחילת המאה ה-20 דעכה המשמעות הפוליטית של הוויגים, ולא נשארה מפלגה עכשווית המשתייכת לשם.

המפלגה הוויגית הייתה מפלגה חשובה בבריטניה. היא רצתה סחר חופשי, פרלמנט חזק וביטול העבדות. הוויגים רצו גם להרחיב את זכות ההצבעה ולתת חופש דת לקתולים.


המילה "ויג" הופיעה אחרי המאבק על הפלת המלך ג'יימס השני בסוף המאה ה-17. אנשים שקידמו את ההדחה קיבלו את הכינוי "ויגים". מי שהיו נגד נקראו "טורים".

בבריטניה היו שתי קבוצות פוליטיות חשובות: וויגים וטורים. הטורים היו קשורים לבעלי אדמות ולכנסייה. הוויגים ייצגו גם סוחרים ותעשיינים.

הוויגים היו חזקים בתחילת בית הנובר, אבל נותרו מחוץ לשלטון שנים רבות אחרי תמיכה חלקית במהפכה הצרפתית. הם חזרו לשלטון ב-1830. אז אישרו את חוק הרפורמה מ-1832. בתקופה זו גם בוטלה העבדות במושבות הבריטיות.

מאוחר יותר ויגים הצטרפו לקבוצה שנקראה המפלגה הליברלית. אחרי חילוקי דעות על אירלנד, חלק מהם נפרדו. כשהאירים קיבלו עצמאות במאה ה-20, הוויגים כבר לא היו מפלגה חשובה יותר.