המפרי בוגרט

המפרי דפורסט בוגרט (25 בדצמבר 1899, 14 בינואר 1957) היה שחקן קולנוע אמריקאי בעל מעמד מיתי. בשנת 1999 הכריז מכון הקולנוע של ארצות הברית עליו כ"גדול שחקני הקולנוע של כל הזמנים".

בוגרט שיחק דמויות קשוחות וציניות, אך עם קוד מוסרי פנימי. פעמים רבות שיחק גיבורים פגומים. בין סרטיו המפורסמים: הנץ ממלטה (1941), קזבלנקה (1942), התרדמה הגדולה (1946), האוצר מסיירה מדרה (1948), קי לארגו (1948), מלכה אפריקאית (1951), עליו זכה בפרס האוסקר (פרס מרכזי בקולנוע) לשחקן הטוב ביותר, וכן ההמרד על הקיין (1954). בסך הכל הופיע בכ-75 סרטים.

גם מחוץ לארצות הברית השפעתו ניכרת. במאי משחקים ושחקנים בצרפת והודו ציינו את בוגרט כדמות משפיעה. במקרים מסוימים נעשו לו מחוות בסרטים של הבמאים ז'אן-לוק גודאר ופרנסואה טריפו.

בוגרט נולד בניו יורק, בנם הבכור של רופא ואמנית פרסומות. משפחתו חיה ברווחה, אך יחסיהם היו סוערים. שני ההורים סבלו מהתמכרויות לאלכוהול ולמורפיום, והאם סבלה ממיגרנות כרוניות.

כילד נפצע ושבב עץ ננעץ בשפה התחתונה. הפצע הותיר לו את ה"אינפוף" (השפה המוטה והקנאה במבט) שסימן את דמותו בעתיד. גדל על ידי אומנת אירית וצופה בכניסה לבית הספר היוקרתי לא צלח. בהמשך סולק מבית הספר התיכון.

בוגרט הצטרף לצי ארצות הברית ועבר לתיאטרון. הוא החל לשחק על הבמה בשנת 1921, מבלי לקחת שיעורי משחק. בתחילה קיבל תפקידים שוליים וקיבל ביקורות קשות. בין 1922 ל-1935 שיחק בעשרים ואחד מחזות, בדרך כלל בתפקידי נערים סוררים ותפקידים משניים.

בשנות ה־30 עבר לברודוויי ולסרטים. לאחר הופעה מוצלחת במחזה "היער המאובן" שיחק בסרט המבוסס עליו, ואולפני וורנר החלו להיעזר בו לתפקידי נבלים וגנגסטרים (גנגסטר = פושע מאורגן). תקופת האולפנים הגדולים אילצה שחקנים להישאר באולפן יחיד, ולעיתים לשחק תפקידים רבים ברצף. בוגרט סבל מהגבלת בחירה בתפקידים ושחק תדמית ציני־אידיאליסטי.

בשנת 1941 הגיע השינוי. הסרט הרי הסיירה הגבוהים (1941), בבימויו של ראול וולש ובתמיכת התסריטאי ג'ון יוסטון, העניק לבוגרט תפקיד בעל עומק. אחר כך בא "הנץ ממלטה" (1941), בו גילם את הבלש סאם ספייד. תפקידים אלה הראו צד מורכב יותר של בוגרט והחלו להפכו לכוכב.

ב־1942 שיחק קזבלנקה, בו הופיע כבעל מועדון לילה בשם ריק בליין. כאן בוגרט לימד איך להביע כאב בעיניים ובקול דמוי־לחישה. בסוגי תפקידים אלה הוא הציג את האיש הקשוח עם רגשות חבויים.

במהלך שנות המלחמה והאחריהן הדרישה לדמויות קשוחות רק הגברה את מעמדו. הוא עבד עם במאים וסופרים בולטים, ושינה את ההרגלים בסגנון המשחק של תקופתו.

נישואיו הרביעיים ללורן באקול (21 במאי 1945) היו מאושרים יותר מקודמיהם. הם הכירו בזמן צילום "להחזיק ולאבד". היחסים ביניהם הפכו לסמל רומנטי והמשיכו לשתף פעולה בסרטים כמו "התרדמה הגדולה" (1946) ו"מעבר אפל" (1947).

הם מצאו שקט במשפחה. באקול עודדה את תחביבו של בוגרט, שיט, ויחד גרו בלוס אנג'לס. כשהגיע לגיל 49, הפך לאב לבן בשם סטפן בוגרט. בשנת 1952 נולדה בתם לזלי.

בשנת 1951 זכה בפרס האוסקר על תפקידו ב"מלכה אפריקאית" לצדה של קתרין הפבורן. ההפקה צולמה באפריקה והייתה קשה במיוחד.

בוגרט גם ניסה לעמוד מול ציד המכשפות של מקארתי ולמחות נגד רדיפת שחקנים ויוצרים, אך הפסיק לאחר כשנה והתנצל על מעורבותו הפוליטית.

בשנות ה־50 בריאותו החלה להידרדר. הוא עישן וסיפר על השתייה שלו לעתים קרובות. ב־1954 שיחק ב"המרד על הקיין" בתפקיד קפטן קשוח ופרנואידי. הופעותיו האחרונות כללו את "אנחנו לא מלאכים" (1955) ו"גם גיבורים נופלים" (1956).

ב־1956 אובחן עם סרטן הוושט. הניתוח בוצע מאוחר מדי. משקלו צנח מאוד והוא נכנס לתרדמת. הוא מת ב־14 בינואר 1957. ג'ון יוסטון נשא את ההספד בהלווייתו והדגיש שאין עוד אחד כמותו.

המפרי בוגרט נולד ב־25 בדצמבר 1899 ונפטר ב־14 בינואר 1957. הוא היה שחקן קולנוע מפורסם.

הוא היה ידוע בדמויות קשוחות עם לב טוב בפנים. שחק בתפקידים רבים, כולל קזבלנקה ו"מלכה אפריקאית". על התפקיד ב"מלכה אפריקאית" קיבל אוסקר. אוסקר זהו פרס חשוב בקולנוע.

בוגרט גדל בניו יורק. אביו רופא ואמו ציירת פרסומות. כשהיה קטן נפצע בלסת והשפה שלו נראתה שונה. זה הפך לחלק מהמראה שלו.

הוריו סבלו מהתמכרות. הוא גודל על ידי אומנת והושלך מבית הספר בתור נער.

התחיל לשחק בתיאטרון ב־1921. לא לקח שיעורי משחק. בהתחלה קיבל תפקידים קטנים וקיבל ביקורת קשה.

בסוף שנות ה־30 שיחק הרבה בסרטים קטנים. רק בשנת 1941 קיבל תפקידים גדולים.

בשנים הבאות הפך לכוכב. סרטים בולטים: הנץ ממלטה, קזבלנקה, התרדמה הגדולה. אנשים אהבו את הדמויות הקשות שלו שנשמרו עם ערכים.

בוגרט התחתן עם השחקנית לורן באקול ב־1945. הם אהבו את השיט והתגוררו בלוס אנג'לס. הם קיבלו שני ילדים, סטפן ולזלי.

בשנות ה־50 בריאותו נפגעה. עישן ושתה הרבה. ב־1956 גילו שיש לו סרטן הוושט. הוא מת ב־1957 אחרי טיפול מאוחר.

ג'ון יוסטון, חברו ובמאי שעבד איתו, נשא את ההספד שלו.