המרד בצ'יאפס

המרד בצ'יאפס פרץ ב-1 בינואר 1994 במדינת צ'יאפס שבדרום מקסיקו. המרד אורגן על ידי הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי (ארגון מורדים אינדיאני), והחל בהתנגשויות צבאיות עם הצבא המקסיקני. הצבא הממשלתי השיג ניצחון צבאי ראשוני, ומאז 1995 נדירים העימותים המזוינים בין הצבא לתושבים.

אחד המאפיינים הבולטים של הזפטיסטים היה השימוש באמצעי תקשורת ובאינטרנט כדי לפרסם את דרישותיהם ולחפש תמיכה בינלאומית. עד תום 1994 הכריזו הם על הקמת 32 אזורים מוניציפליים אוטונומיים, אזורים שמנהלים חלק מהעניינים שלהם בצורה עצמאית.

צ'יאפס נודעה כמדינה מבודדת וקשה לחדירה מאז הכיבוש הספרדי. זה תרם לכך שיש בה אחוז גבוה של אוכלוסייה אינדיאנית. לאורכה של ההיסטוריה היו בה מרידות קשות של קבוצות אינדיאניות, בעוד שהמשאבים הטבעיים שלה משכו יזמים חיצוניים.

הסכסוך הרוכז באזור שנקרא "אזור העמקים". זהו מעבר בין רכסי הרים לאזור טרופי נמוך שנקרא סלבה לקנדונה (Selva Lacandona). באזור זה מתגוררים בעיקר בני שבטים אינדיאנים כמו צלטאלס וטוחולבלס.

השכבות העניות בצ'יאפס סבלו מעוני, אפליה ולחץ על הקרקע במשך שנים. מאז שנות ה-60 התפתחו תנועות איכרים ושמאליות שהתארגנו בדרכים שונות, חלקן קראו למאבק פוליטי, אחרות למאבק חמוש. קבוצת פעילים חקלאית שנקראה "אחדות העם" פעלה באזור והשפיעה על תודעת האיכרים.

הדיכוי האלים של שביתות ואירועים בשנות ה-80, חשדות לזיופים בבחירות, והמהלכים הכלכליים של המדינה, בעיקר סיום חלק מהרפורמה האגררית בפברואר 1992 והצעדים לפתיחת סחר חופשי עם ארצות הברית וקנדה בתחילת 1994, הגבירו את התחושה שהאיכרים יאבדו את פרנסתם ואת אדמתם. אלה היו הגורמים המיידיים לפרוץ המרד.

הזפטיסטים טענו שהם יוצאים נגד העוני והאי־צדק, ולא רק מטעמים אידיאולוגיים. הם דיברו בשם קהילות רבות במקסיקו, אך לא ייצגו את כל הקבוצות האינדיאניות בצ'יאפס, בעיקר את העניים באזור המזרחי.

פעילים חזרו לאזור עם רעיונות מחקלאות, ארגון חברתי ומאבק למען זכויות האינדיאנים. בישוף מקומי, סמואל רואיז, הקל על כניסת הפעילים לקהילות והיווה נדבך בעבודה עם תנועות כמו "פוליטיקה עממית".

שיתוף הפעולה בין תנועות אלו, והאידאולוגיה המאואיסטית בחלק מהן, הפך את הארגון המקומי לחזק ובלתי-נתקל בתחילת שנות ה-90.

ממש בשנת 1986 דוכאה הפגנה של איכרים באלימות. ההרגשה שהדרך האלקטורלית לא תביא פתרון, יחד עם דיכוי ממשלתי וכשלים כלכליים, הובילו קבוצות מסוימות לבחור באופציה הצבאית. אחד המנהיגים הבולטים שעלה מאותה תקופה היה תת־המפקד מרקוס, שעמד מאחורי הצבא הזפטיסטי.

ב-1 בינואר 1994 תפסו המורדים ערים וכפרים באזורים מסוימים של צ'יאפס, וביניהם סן קריסטובל דה לאס קאסאס. הם קראו להדחת הנשיא קרלוס סלינס דה גורטרי ולמאבק נגד מפלגת השלטון, שנתפסה כבלתי־דמוקרטית.

הממשלה שלחה תגבורת גדולה: הכוחות הצבאיים הוכפלו והצליחו לפנות את הערים מהמורדים בתוך ימים. המורדים נסוגו לאזורי היערות הטרופיים במזרח ובדרום.

תת־המפקד מרקוס הודיע שמאחורי הפקודות עומדת ועדה מהפכנית־אינדיאנית חשאית של 18 נציגים, המייצגת ארבע קבוצות אתניות של צאצאי המאיה. לפי דבריו, החלטות מקומיות נאספות באופן דמוקרטי בקהילות עצמן.

תגובות ציבוריות ומחו״לות בינלאומיות נגד פגיעות של הצבא הביאו ללחצים על המשטר. הממשל הכריז על הפסקת אש חד־צדדית ב-12 בינואר 1994, וב-21 בפברואר 1994 נפתחו שיחות דיאלוג בין הצדדים.

לאחר הקרבות המשיך המאבק בצורת התדיינות ציבורית ומאמצים לבנות אוטונומיה אזורית. בפועל ניתנה מאז 1994 אוטונומיה חלקית לתושבים, אם כי לא נחתם הסכם רשמי עם השלטון המרכזי.

משנת 2006 המשיכו המורדים לפעול בדרכים פוליטיות, תקשורתיות ואף חשאיות. הם קראו לארגון לאומי לשיפור מעמדן של השכבות החלשות במקסיקו, במסגרת יוזמה שנקראה "המערכה האחרת" (La otra campaña).

ב-1 בינואר 1994 פרץ מרד בצ'יאפס. צ'יאפס היא מדינה בדרום מקסיקו. המרד נערך על ידי הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי. זהו קבוצה של אנשי אינדיאנים שנאבקו על זכויותיהם.

צ'יאפס הייתה מבודדת ורבה בה אוכלוסייה אינדיאנית. אנשים שם חיו בעוני ולעתים נאבקו על אדמותיהם.

המאבקים התרחשו בעיקר ב"אזור העמקים". שם יש מעבר מהרים ליער טרופי שמו סלבה לקנדונה.

האיכרים הרגישו שממהלכים כלכליים מפסידים אותם. ב-1992 בוטלה חלק מהרפורמה החקלאית. זה גרם לפחדים שהם יאבדו אדמה ופרנסה.

קבוצות של פעילים ועובדי חקלאות ארגנו את עצמם. גם כומר מקומי, סמואל רואיז, עזר לפעילים להיכנס לקהילות.

כמה קבוצות חשבו שאי אפשר לשנות את המצב בלי מאבק מזוין. אחד המנהיגים המפורסמים היה מרקוס.

המורדים תפסו כמה עיירות ואז הממשל שלח צבא חזק. הצבא פינה את הערים והמורדים נסוגו ליערות.

אחרי פרוץ המרד נפתחו שיחות ב-21 בפברואר 1994. הממשל הכריז על הפסקת אש זמנית ב-12 בינואר 1994.

מאז 1994 תושבים בחלקים מצ'יאפס מנהלים עניינים בעצמם במידה מסוימת. החל מ-2006 ניסו המורדים לפעול גם בדרכים פוליטיות ותקשורתיות תחת השם "המערכה האחרת".

חשוב לזכור: המרד התחיל בגלל עוני, פחד לאבד אדמה ותסכול מממשל שלא נתן פתרון.