המרד הערבי

המרד הערבי (המרד במדבר, בערבית: الثورة العربية الكبرى) היה מרד בחצי האי ערב בניהול השריף חוסיין בן עלי נגד האימפריה העות'מאנית בשנים 1916, 1918.

שורש המרד קשור להפיכת הטורקים הצעירים ב-1908, שהחליפה את הסולטן והגברה של אפליה נגד תושבים לא-טורקים. ב-1914 הצטרפה האימפריה העות'מאנית לצד מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה. נגד לאומנים ערבים בדמשק ובביירות ננקטו צעדי דיכוי כולל מעצרים והוצאות להורג. גם הקמת מסילת הרכבת החיג'אזית, רכבת שקישרה ערים בחלק המערבי של חצי האי ערב, חיזקה את היכולת הטורקית להזיז כוחות במהירות והגברה תחושת האיום בקרב הערבים.

השריף חוסיין יצר קשר עם הבריטים. בחליפת מכתבים עם הנרי מקמהון, המושל הבריטי במצרים, הבטיחו הבריטים תמיכה בתמורה לסיוע במלחמה נגד הטורקים. בחיזיון זה חוסיין דרש ממלכה ערבית רחבה שמקיפה את חצי האי ערב, עיראק, סוריה (כולל לבנון) וארץ ישראל, וביקש להתמנות ל"מלך הערבים".

המרד הובל בשטח בעיקר על ידי בניו של חוסיין, עבדאללה ופייסל. הקצין הבריטי לורנס איש ערב (T.E. Lawrence) שימש קצין קישור ועיצב טקטיקה של תקיפות זעירות וקרבות מקומיים. הטקטיקה כללה נטרול מסילת הרכבת החיג'אזית וריתוק כוחות עות'מאניים סביב יחידות מגוננות, מה שסייע במאמץ הבריטי ובכיבוש עקבה ב-1917.

הערכת חשיבות המרד שנויה במחלוקת. המרד לא שינה את תמונת הכוחות הכוללת, משום שהוא לא סחף את כל האוכלוסייה הערבית אלא בעיקר שבטים בדואיים בחג'אז שנשאו נאמנות לשריף. הם הפעילו לוחמת גרילה, תקיפת שיירות ופעולות קטנות, ולכך הייתה תרומה בהסחת כוחות טורקיים. עם זאת תרומתו הכוללת למאמץ המלחמתי בזירה המזרח־תיכונית נחשבת מוגבלת ביחס לכוחות הבריטים.

בסיום המלחמה קיבעו הבריטים והצרפתים שלטון מנדט על חלק מהשטחים הערביים. זה עורר מרירות בקרב הערבים. פייסל, בנו של חוסיין, מונה למלך עיראק לאחר שהצרפתים פינו את תפקיד המלך שבסוריה.

המרד הערבי התרחש בין 1916 ל-1918. השריף חוסיין בן עלי הוביל אותו נגד האימפריה העות'מאנית. האימפריה העות'מאנית הייתה שלטון טורקי גדול.

לפני המרד הייתה הפיכה ב-1908 שהעלתה לשלטון קבוצה שנקראה הטורקים הצעירים. זה הגביר חוסר שביעות רצון של ערבים. ב-1914 האימפריה העות'מאנית נלחמה במלחמה הגדולה עם מדינות אחרות.

חוסיין שוחח עם הבריטים וקיבל הבטחות במכתב. הוא רצה ממלכה גדולה של ארצות ערב ולבוש "מלך הערבים". בניו עבדאללה ופייסל שהו בחזית והובילו קרבות.

לורנס איש ערב, קצין בריטי, עזר למורדים. הם הרסו חלקים ממסילת הרכבת החיג'אזית, רכבת שחיברה ערים. המורדים תקפו שיירות וערכו מתקפות קטנות. הם כבשו את עקבה ב-1917.

המרד גרם לכך שהטורקים נאלצו להקצות כוחות בחצי האי ערב. בסוף המלחמה הבריטים והצרפתים קיבלו שליטה על חלקים מהאדמות. זה גרם לעצבות וכעס אצל רבים מהערבים. פייסל הפך בסופו של דבר למלך של עיראק.