המרדף לאושר

“המרדף לאושר” יצא לאקרנים ב-15 בדצמבר 2006 בארצות הברית. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של כריסטופר גרדנר, שנקלע לקשיים כלכליים. הבמאי הוא גבריאל מוצ'ינו. המפיק ושחקן ראשי הוא ויל סמית', שמועמד לאוסקר על התפקיד. בנו של סמית', ג'יידן, מגלם בסרט את בנו של כריס.

העלילה מתרחשת בסן פרנסיסקו בשנת 1980. כריס גרדנר, איש מכירות, נרשם לתוכנית הכשרת ברוקרים (אנשים שלומדים לעבוד בשוק ההון) שנמשכת חצי שנה. התוכנית היא התמחות ללא שכר. יש בה 20 מועמדים ורק אחד יתקבל לעבודה בחברה. אשתו של כריס עוזבת והוא נשאר עם בנו. הוא צריך לחלק את זמנו בין שיחות לשכנוע משקיעים ודאגות על מקום לישון. במהלך ההתמחות הם עוברים תקופת עוני וחוסר בית. בסוף כריס מנצח על המתחרים וזוכה במשרה. באפילוג מסופר שהוא עזב את החברה מאוחר יותר והצליח לצבור הון.


במציאות גרדנר אכן קיבל את המשרה והפך למיליונר. ספר זיכרונותיו, "הזכרונות של גרדנר", פורסם במאי 2006 ושימש כמקור לסצנות רבות בסרט. גרדנר גם הופיע כניצב בסצנה קצרה בסיום. בשנת 2006 הוא מכר את החברה שלו בסכום של 184 מיליון דולר.

“המרדף לאושר” יצא לאקרנים ב-15 בדצמבר 2006. זהו סרט על אדם אמיתי, כריס גרדנר. הבמאי הוא גבריאל מוצ'ינו. ויל סמית' משחק את כריס. בנו ג'יידן משחק את בנו של כריס.

הסיפור קורה בסן פרנסיסקו ב-1980. כריס אדם שעובד במכירות. הוא נרשם לתוכנית הכשרה לברוקרים (אנשים שעוזרים להשקעות). התוכנית נמשכת חצי שנה. המתמחים לא מקבלים שכר. היו 20 מועמדים. רק אחד יקבל את העבודה. אשתו עזבה. כריס נשאר עם בנו והם חסרי בית לזמן מה. כריס עובד קשה. בסוף הוא זוכה במשרה.


בחיים האמיתיים כריס קיבל את המשרה והפך לעשיר. הוא כתב ספר זיכרונות שיצא במאי 2006. הוא הופיע בקצרה בסוף הסרט. ב-2006 מכר את החברה שלו ב-184 מיליון דולר.