המרכז לבריאות הנפש שער מנשה

המרכז לבריאות הנפש שער מנשה הוא בית חולים פסיכיאטרי בקרבת פרדס חנה-כרכור. זהו המוסד הרפואי הגדול בישראל לטיפול בפגועי נפש. מטופלים בו מבוגרים בני 18 ומעלה. מנהל בית החולים הוא פרופ' מיקי דודקביץ.

בית החולים משתרע על כ-740 דונם ומשרת אזור נרחב מהחוף ועד טבריה. הוא מספק אשפוז בכל סוגיו, כולל 12 מחלקות אשפוז, חדר מיון ומתאבטח גם מתקן ביטחון מרבי (מתקן ארצי). קיימת גם פסיכוגריאטריה, כלומר טיפול נפשי מותאם לקשישים.

המרכז מפעיל מרפאות חוץ בעירון, באום אל-פחם ובחדרה. במרפאות מסוימות הטיפול ניתן גם באמצעות ועידת וידאו. במקום יש הוסטלים לשיקום ולניצולי שואה, בין השאר ה"בית לחיים".

בכל שנה מופנים לכאן כ־2,500 חולים, וכ־65% מהם מתאשפזים. מספר מיטות האשפוז הוא 420 ומיטות הדיור 200. בית החולים מסונף לפקולטה לרפואה של הטכניון ומכשיר סטודנטים לרפואה בשנים הקליניות. בנוסף הוא משתף פעולה עם אוניברסיטת בר-אילן בהכשרת סטודנטים לקרימינולוגיה, ומכשיר סטודנטים לסיעוד ולעבודה סוציאלית.

במתקנים ניתנים טיפולים תרופתיים, טיפול בנזעי חשמל (טיפול שבו מועבר זרם חשמלי קצר בשלבים קצרים), טיפולים משפחתיים וקבוצתיים. נעשים גם טיפולים שיקומיים וריפוי בעיסוק, כמו נגרות וגינון, וטיפולים המותאמים להזדקנות.

לבית החולים אגף ביטחון מרבי המהווה מתקן ארצי לטיפול במטופלים עם צווי אשפוז מבית המשפט או בחולים מסווגים כאלימים במיוחד. החטיבה כוללת חמש מחלקות, ארבע מחלקות אשפוז סגורות ומחלקה שיקומית פתוחה. בחטיבה מאושפזים כ־128 חולים; לאחר שיפור במצבם הם מועברים למחלקות שיקום הכוללות 72 מיטות, במטרה להכינם לקהילה. המרכז מתמחה בפיתוח שיטות לטיפול בחולים אלימים ובמתן חוות דעת רב-מקצועיות שכוללות היבטים פסיכיאטריים, פסיכולוגיים וקרימינולוגיים.

המקום התחיל כמנחת עין שמר בתקופת המנדט הבריטי. עם קום המדינה הוא שימש כעמדה צבאית ואחר כך הוסב למחנה עולים שנקרא בהמשך "שער מנשה". בפברואר 1950 קריסת מבנה בחדר האוכל גרמה למותם של ארבעה עולים.

בתקופה הראשונה שהו במקום עולי תימן, ובהמשך הובאו עולים ממזרח אירופה, מסין ומעיראק. לצד מחנה העולים פעל כפר לקשישים שגדל עד לכ-1,000 תושבים ונוסד רשמית ב-1953. במקום התקיימו עבודות חקלאות פשוטות ובית ספר לאחיות פעל מאז 1952.

בתחילת שנות ה-60 הוחלט לסגור את כפר הזקנים בהדרגה ולהפוך את המקום לבית חולים פסיכיאטרי, תהליך שהסתיים סביב 1965. בית הספר לאחיות התרחב והתחיל להכשיר גם בתחום הפסיכיאטריה.

בני משפחות של מטופלים העלו ביקורת על שימוש בקשירות ובידודים בבית החולים. משרד הבריאות הקים ועדה לבחינת הנושא ולהמלצות.

המרכז לבריאות הנפש שער מנשה הוא בית חולים לטיפול בבעיות נפש. טיפול נפשי = עזרה עם מחשבות ורגשות. הבית חולים קרוב לפרדס חנה-כרכור. מטופלים בו בני 18 ומעלה.

המקום גדול ונמצא על כ-740 דונם. הוא נותן אשפוז וכמה מחלקות. יש גם חדר מיון ומחלקה מאוד מאובטחת. מתקן ביטחון מרבי = חלק מאובטח מאוד לטיפול בחולים מסוימים.

יש מרפאות חוץ בעירון, באום אל-פחם ובחדרה. בחלק מהמרפאות מטפלים גם בוידאו. יש הוסטלים לשיקום ולניצולי שואה, למשל "בית לחיים".

כל שנה מגיעים לכאן כ־2,500 מפנים, וכ־65% מהם מתאשפזים. יש 420 מיטות אשפוז ו‑200 מיטות דיור.

המרכז עובד עם הטכניון ומלמד סטודנטים לרפואה. גם סטודנטים לסיעוד ולעבודה סוציאלית לומדים כאן. נותנים טיפולים תרופתיים, טיפול בנזעי חשמל (טיפול שמערב זרם קצר), טיפולים משפחתיים וקבוצתיים. יש ריפוי בעיסוק, כמו נגרות וגינון.

אגף הביטחון המרבי מטפל בחולים מאושפזים מהארץ. שם יש 5 מחלקות. בחטיבה מאושפזים כ־128 חולים. אחרי שהם משתפרים, עוברים למחלקות שיקום עם 72 מיטות.

המקום התחיל כמנחת תעופה בימי המנדט. אחרי קום המדינה הוא הפך למחנה עולים בשם "עין שמר" ולימים "שער מנשה". בפברואר 1950 קרס חדר אוכל וארבעה עולים נפטרו.

כאן התגוררו עולי תימן, אחר כך גם עולים ממזרח אירופה, מסין ומעיראק. פעל כאן כפר לקשישים ובית ספר לאחיות. בתחילת שנות ה-60 החל התהליך שהפך את המקום לבית חולים פסיכיאטרי.

משפחות של מטופלים הביעו דאגה בגלל שימוש בקשירות ובבודדים. משרד הבריאות הקים ועדה לבדוק את הנושא.