הנדריק לורנץ

הנדריק אנטון לורנץ (18 ביולי 1853, 4 בפברואר 1928) היה פיזיקאי הולנדי בולט. הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1902, יחד עם פיטר זימן, על ההסבר לתופעות של מגנטיות על קרינה. בין תרומותיו הבולטות: כוח לורנץ, התפלגות קושי-לורנץ וטרנספורמציות לורנץ.

לורנץ נולד בארנהם ולמד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת ליידן. מורהו המשמעותי היה פרדריק קייזר. הוא קיבל דוקטורט ב-1875 על עבודה על השבירה והחזרה של אור, שבה שיפר היבטים מהתאוריה האלקטרומגנטית של מקסוול.
בשנת 1878, בגיל 24, מונה לפרופסור לפיזיקה תאורטית בליידן. הוא החזיק במשרה זו עד 1912. לאחר פרישתו ניהל את מוזיאון טיילרס בהארלם, המשיך להיעתר כיועץ לאוניברסיטת ליידן והרצה שם מדי פעם. ממשיכו בתפקיד היה פאול ארנפסט, וּתחת ניהולו הוקם המכון לפיזיקה תאורטית שנקרא אף הוא מכון לורנץ. בשנים 1918, 1926 כיהן כיושב ראש הוועדה לתכנון הסכר אפסלוטדייק.
הוא נישא ב-1881 לאלטה קתרינה קייזר. בתם גרטרוידה הפכה גם היא לפיזיקאית. בנוסף לנובל, קיבל לורנץ מדליות נוספות, ביניהן את מדליית רמפורד ב-1908.

לורנץ התמקד בתאוריה האלקטרומגנטית, שחוקרת את הקשר בין חשמל, מגנטיות ואור. הוא כתב גם על מכניקה, תרמודינמיקה, הידרודינמיקה ופיזיקת מצב מוצק. הוא הציע שמבנה האטום כולל חלקיקים טעונים, ושהתנודות שלהם יוצרות אור. כאשר זימן גילה באפקט זימן את השינוי בקווים ספקטרליים בגלל מגנטיות, לורנץ נתן את ההסבר התיאורטי.
בנוסף, ב-1892 הציע הסבר לניסוי מייקלסון, מורלי: גופים נעים מתכווצים בכיוון התנועה. רעיונותיו קדמו ותמכו בפיתוח תורת היחסות הפרטית, שעליה קיבל את הקרדיט אלברט איינשטיין.

הנדריק אנטון לורנץ (1853, 1928) היה מדען הולנדי חשוב. הוא קיבל את פרס נובל בפיזיקה ב-1902 יחד עם פיטר זימן. הפרס ניתן על המחקר של השפעת מגנטיות על אור.

לורנץ נולד בארנהם ולמד באוניברסיטת ליידן. את התואר הגבוה קיבל ב-1875 על מחקר על שבירה והחזרה של אור. בגיל 24 הפך לפרופסור לפיזיקה תאורטית בליידן. אחרי שפרש ב-1912 ניהל מוזיאון והמשיך לייעץ וללמד. בשנים 1918, 1926 עבד על תכנון הסכר אפסלוטדייק.
ב-1881 נישא לאלטה קייזר. בתו גרטרוידה גם היא הָפְכה לפיזיקאית.

הוא חקר חשמל, מגנטיות ואור. חשמל ומגנטיות הם כוחות בטבע. לורנץ הציע שלאטום יש חלקיקים טעונים. חלקיקים טעונים הם חלקיקים שיש להם מטען חשמלי. לפי רעיונו, התנודות של חלקיקים אלה יוצרות אור. הוא הסביר את אפקט זימן שנמצא על ידי זימן, ועל כך קיבל את פרס נובל. ב-1892 הציע שהגופים נעים ומתכווצים בכיוון התנועה. שמו מופיע ברעיונות חשובים כמו כוח לורנץ וטרנספורמציות לורנץ.