הנוער העובד

הנוער העובד הוקם ב-17 באוקטובר 1924 על ידי בני נוער עובדים בארץ ישראל. המטרה הייתה להגן על עבודתם וזכויותיהם, והוא פעל כחלק מההסתדרות הכללית ומתנועת העבודה. ב-1959 התאחד עם התנועה המאוחדת והפך לנוער העובד והלומד, כשהנוער העובד נחשב לחלק הדומיננטי והמשך ישיר ממנו.

לפני הקמת ההסתדרות מצב הנערים העובדים היה קשה. ילדים עבדו משנות ה-8, 9. שכר ותנאים היו גרועים. לא היו חוקים מספקים להגנה על נוער בעבודה. עד לתרפ"ד (1924) כמעט שלא היו בתי ספר ערב, וכ-70% מהנערים לא ידעו קרוא וכתוב. מבחינה חברתית כמעט ולא היו קשרים בין נערים עובדים לנערים לומדים.

במועדון סוכות תרפ"ה נפגשו 35 נציגים מארבעה מקומות וייצגו כ-150 נערים עובדים. הם החליטו להקים הסתדרות נוער עובד. הוסכמו עקרונות מרכזיים: פעילות כלכלית וחינוך לאומי-סוציאלי, השתייכות להסתדרות הכללית, מבנה של סניפים מקומיים וסקציות מקצועיות, וחברות פתוחה לנערים ונערות עובדים. הייתה מחלוקת על היקף החינוך ועל המעורבות המפלגתית, אך ההחלטה להקים ארגון כללי התקבלה.

המזכירים הראשונים היו צבי הורביץ (בן 19) וישראל גלילי (בן 14), ודוד כהן שימש כמבוגר תומך. גלילי כיהן כמזכיר עד 1930. בשנים שלאחר מכן התחלפו מזכירים ומרכזים, וב-1933 מונה זרבבל גלעד כמזכיר המרכז. לאורך שנות ה-30 וה-40 פעלו במזכירות מספר נערים ובוגרים שהמשיכו להוביל את פעילות התנועה.

הנוער העובד יזם שביתות כבר ב-1925 במאבק לשיפור תנאי עבודה. בהדרגה נוצרו סקציות מקצועיות שמווסתות מאבקים מול מעסיקים ועם האגודות הבוגרות.

"שוליה" פירושו מתלמד. המאבק דרש כי כל שוליה ילמד אצל כמה פועלים מבוגרים כדי לרכוש מקצוע. עבודת מכונות הפכה למסוכנת ולכן נלחמו לחוק ההגנה לנוער בעבודה, שאסר על עבודה במכונות ללא הכשרה. לפתרון הוצעו "חדרי מלאכה" של התנועה, ובחנוכה תרפ"ט נפתחו חדרי מלאכה ע"ש מקס פיין. ב-1933 הוקם בית ספר מקצועי ראשון של ההסתדרות בתל אביב, שהפך מאוחר יותר לרשת בתי ספר מקצועיים (עמל).

התנועה שאפה לאגד גם נערים לומדים, ובעיקר בני פועלים. פעלו בתי ספר ערב ושילבו תלמידים בהכשרות ובהדרכה. קמה גם מסגרת צופית בשם "הצופים העובדים" שניסתה לשלב רעיונות צופיים בחינוך התנועתי. במשך הזמן הותאמה הפעילות לשכבות הגיל השונות וב-1959 נוספו לתנועה רעיונות הכלליות וסיסמת "ביתנו פתוח לכל נערה ונער".

נערים מההתיישבות הצטרפו והתנועה שלחה גרעינים להתיישבות. היא סייעה בהקמת קיבוצים ויישובים, ורבים מחברי התנועה הצטרפו לקיבוץ המאוחד. בין היישובים שנוסדו על ידי גרעינים של הנוער העובד היו נען, גינוסר, שדות ים, רביבים ואחרים. בסך הכל יזמו חברי התנועה הקמת מעל 60 יישובים.

התנועה פעלה בכפרי נוער לשילוב נוער ממשפחות מצוקה ויתומים. בין הכפרים היו מקוה ישראל (בית ספר חקלאי ראשון), כפר נוער מאיר שפיה ומקומות נוספים. הנוער העובד גם סייע בהקמת כפרים כמו בן שמן.

בתחילת דרכה לא התייחסה התנועה לנושא העלייה כתחום נפרד, אך קלטה עולים רבים. במהלך שנות ה-30 הגיעו עולי גרמניה שהיו דוברי גרמנית, והתנועה הקימה מסגרות לימוד ערב ושילוב חברים עולים בפעילות.

הנוער העובד שילב איגוד מקצועי ותנועת נוער. הוא לא חיפש מרד נגד המבוגרים, אלא שינוי במשטר החברתי-כלכלי. הפעילות היוותה חינוך מעשי: מועדונים, חוגים, סמינרים, מחנות, טיולים ומפגנים. החולצה הכחולה עם שרוך אדום הייתה סימן מקובל. המוסדות בתנועה נבחרו בדמוקרטיה על ידי החניכים.

התנועה עודדה הצטרפות להגנה (ארגון הגנה יהודי) ולפלמ"ח (יחידות הלוחמים העבריים). חניכיה היוו רוב בגיוס למפעל ההגנה. ישראל גלילי, ממזכירי התנועה, שימש גם מפקד בהגנה. לוחמי התנועה השתלבו בפלמ"ח ובהמשך בפעילויות שעזרו להקמת צה"ל ולחטיבת הנח"ל. בין דמויות בולטות שקשורות לתנועה היו יגאל אלון ויצחק רבין.

הסמל הוא עיגול שבו מצולבים ענף זית וחץ. על סרט בסמל כתובה הסיסמה "לעבודה להגנה ולשלום - נוער עובד". חלק מהאלמנטים נכללים בסמל הנוער העובד והלומד.

הנוער העובד הוקם ב-17.10.1924 על ידי נערים שעבדו בארץ. הם רצו להגן על עבודתם וזכויותיהם. התנועה הייתה חלק מההסתדרות (ארגון עובדים).

לפני כן ילדים עבדו משנות ה-8, 9. הם עבדו שעות ארוכות. לא היו בתי ספר ערב רבים. רבים לא ידעו לקרוא ולכתוב.

35 נציגים נפגשו בסוכות 1924 והחליטו להקים ארגון לנוער העובד. קבעו סניפים מקומיים וסקציות לפי מקצוע.

המזכירים הראשונים היו צבי הורביץ וישראל גלילי. דוד כהן עזר להם כמבוגר. בהמשך היו מזכירים נוספים שהובילו את התנועה.

"שוליה" זה מתלמד שלומד מקצוע. התנועה פתחה "חדרי מלאכה" ללמידת מקצוע. ב-1933 נפתח בית ספר מקצועי ראשון בתל אביב.

התנועה שאפה לכלול גם נערים לומדים. היו בתי ספר ערב ופעילויות כמו הצופים העובדים, שהיו קצת כמו תנועת צופים.

חלק מהנערים הקימו קיבוצים, כמו נען. חברי התנועה עזרו להקים עֵדָם יישובים.

התנועה תמכה בכפרי נוער לילדים ממשפחות קשות. בין הכפרים היו מקוה ישראל ובניין כפרים אחרים.

הנוער קיבל עולים, גם עולי גרמניה. לימדו אותם עברית וכישורים לעבודה.

התנועה עודדה להצטרף להגנה (ארגון לשמירה). חברי התנועה הצטרפו לפלמ"ח. דמויות מוכרות מהתנועה שירתו כמפקדים.

בסמל יש ענף זית וחץ. על הסרט כתוב "לעבודה להגנה ולשלום - נוער עובד".