הַנְפָּשָׁה (אנימציה, מהמילה הלטינית Anima, "נפש") היא תחום שמייצר אשליה של תנועה על המסך. יוצרים נקראים אנימטורים. הנפשה נמצאת בקולנוע, בטלוויזיה ובאינטרנט.
מנקודות ציור פרהיסטוריות ועד לתיאטרון צלליות, אנשים ניסו ליצור דמויות זזות. במאות ה-19 התפתחו משחקים אופטיים כמו פאנקי-סקופ וזואטורופ, שהניחו את היסודות להנפשה המודרנית. במאה ה-19 והראשונה של המאה ה-20 אמני תיאטרון וממציאים כמו אמיל ריינו פיתחו טכניקות שהביאו להקרנות מוקדמות של סרטים מצוירים.
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הופיעו סרטונים קצרים שמשלבים צילום ואנימציה. וינזור מקיי יצר סרטים מוקדמים חשובים כגון "ליטל נמו" (1911) ו"גרטי הדינוזאור" (1914), שבהן כבר נראתה דמות עם אישיות.
וולט דיסני והאולפנים שלו קידמו את התחום: "ספינת הקיטור וילי" (1928) היה סרט קצר עם סאונד מסונכרן, ו"פרחים ועצים" (1932) היה מהראשונים בצבע. ב-1937 יצא "שלגיה ושבעת הגמדים", הסרט המצויר הארוך הראשון שהצליח מסחרית והפך לאבן דרך.
במחצית השנייה של המאה ה-20 הופיעו אפקטים ממוחשבים בהוליווד. פריצות דרך טכניות בשנות ה-80 וה-90 (כמו עבודות של ILM) הביאו לשילוב דמויות ממוחשבות בסרטים חיים. ב-1993 "פארק היורה" הראה דינוזאורים CGI משולבים באנשים. ב-1995 יצא "צעצוע של סיפור", הסרט המלא הראשון שנוצר כולו באנימציה ממוחשבת (CGI). מאז ה‑CGI הפך לכלי מרכזי ביצירת סרטים ואפקטים.
ההנפשה המסורתית צוירה ידנית. בכל פריים מציירים תמונה נפרדת. עבודה זו השתמשה ב"תמונות מפתח" (Keyframes), ציורים עיקריים שמגדירים תנועות. התמונות שביניהן נקראות "In‑betweening" או "Tweening", ציור המעבר בין תמונות המפתח.
להנפשה יש שלבים: לוח סיפור (storyboard), הקלטת פסקול, יצירת אנימטיק (animatic, לוח סיפור עם סאונד), ואז ציור הפריימים. בעבר השתמשו בשולחן אור ובצילום פריים‑אחרי‑פריים. היום רוב העבודה עוברת למחשב, שצובע ומאחד שכבות.
הידועה שימוש בתוכנות וקטוריות (למשל פלאש בעבר) אפשרה יצירת סדרות קצרות ופופולריות באינטרנט ובטלוויזיה.
סטופ־מושן היא טכניקה שבה מזיזים חפצים או דמויות מעט בין צילום לצילום. כשהפריימים מוצגים במהירות, נראית תנועה רציפה.
CGI (תמונות שנוצרות על ידי מחשב) כוללת הנפשה דו־ממדית ותלת־ממדית. באנימציה תלת־ממדית בונים מודלים דיגיטליים ואז מבצעים Render, יצירת תמונה סופית מתוך המודל. באנימציה דו־ממדית עובדים בשכבות דיגיטליות, בדומה להציירות ידנית.
אנימטור (מנפיש) יוצר את התנועה והאופי של הדמויות. בפרויקטים גדולים עובדים צוותים של אנימטורים, עם חלקים כמו רקעים, אפקטים ודמויות שמטופלים בנפרד.
הנפשה בישראל החלה בעיקר בפרסומות בשנות העשרים עד השלושים. מאז שנות ה-70 וה-80 גדל ההשקעה בלימודי אנימציה, ובשנות ה-90 וה-2000 נפתחו סטודיואים חדשים והופקו סדרות וסרטים קצרים. בשנים האחרונות הופקו גם סרטים באורך מלא כגון "ואלס עם באשיר" ו"9.99$". טלוויזיה וסדרות לילדים ומבוגרים התפתחו וגם נוצרו עשרות סרטי סטודנטים וקמרות מסחריות.
הנפשה (אנימציה) עושה תמונות למראה של תנועה. המילה הלטינית "Anima" פירושה "נפש". מי שעושה את זה נקרא אנימטור.
בזמן העתיק אנשים ציירו תמונות שהראו תנועה. במאה ה-19 נוצרו מכשירים שהראו תמונות זזות.
באמצע סוף המאה ה-19 ועד תחילת ה-1900 הופיעו סרטונים קצרים. וינזור מקיי עשה סרטים חשובים מוקדמים.
וולט דיסני יצר דמויות מפורסמות כמו מיקי מאוס. "ספינת הקיטור וילי" היה סרט קצר עם סאונד. "שלגיה ושבעת הגמדים" היה הסרט המצויר הארוך הראשון שנחל הצלחה גדולה.
CGI זה כשמחשב יוצר דמויות ותמונות. ב-1995 יצא "צעצוע של סיפור", הסרט המלא הראשון שנעשה כולו במחשב.
- הנפשה קלאסית: מציירים כל פריים ביד.
- סטופ‑מושן: מזיזים בובות מעט בין צילומים.
- תלת‑ממד: בונים דגם דיגיטלי וממיינים ממנו תמונות.
בישראל התחילו להנפיש בפרסומות. מאז היו יותר לימודים וסטודיואים. הוצאו סרטים וסדרות בעברית, ויש הרבה סרטוני סטודנטים.
תגובות גולשים