הנציבות הבין-לאומית לאלקטרוטכניקה

ה-IEC (International Electrotechnical Commission) הוא ארגון תקינה בתחום החשמל והאלקטרוניקה. תקן הוא כלל טכני שמגדיר דרישות למוצרים ולשיטות עבודה. רבים מהתקנים מפותחים בשיתוף עם ארגון התקינה הבין-לאומי ISO.

הארגון הוקם ב-1906 ומאגד נציגים ממכוני תקנים לאומיים. כיום חברות בו מעל 60 מדינות. המטה הועבר מלונדון לז'נבה ב-1948.

ה-IEC פעל בפיתוח תקני מדידה חשובים, למשל עבור גאוס (יחידת שדה מגנטי), הרץ (תדירות) וויבר (יחידת זרם מגנטי). הארגון גם הציע את מערכת הג'יאורג'י, שהיתה בסיס להקמת מערכת היחידות הבין-לאומית (SI). ב-1938 פרסם הארגון אוצר מילים בין-לאומי לתרגום ולכינון מונחים חשמליים; כיום ה-IEV (אוצר המילים הבין-לאומי למטרות תעשיית החשמל) הוא תקן מחייב בענף. ב-1 בינואר 1999 ביסס ה-IEC תקני קידומות בינאריות ליחידות אחסון במחשבים.

אפשר לחלק את פעילות ה-IEC לשלושה חלקים עיקריים: הנהלה ואדמיניסטרציה, פיתוח תקנים בין-לאומיים, וניהול מערכות הערכת תואמות. הערכת תואמות פירושה בדיקת מוצרים ושירותים מול התקנים.

בניהול יש כמה גופים בולטים:
- המועצה (Council): הגוף החוקתי של ה-IEC. כוללת את הנשיא, סגני הנשיא, נשיאי הוועדות הלאומיות וגופים נוספים. המועצה נפגשת לפחות פעם בשנה ב-IEC General Meeting.
- הדירקטוריון (Council Board - CB): מיישם מדיניות ומנהל קבלת החלטות.
- ה-SMB (ועדת ניהול פעילויות התקינה): מנהלת את הכנת התקנים וקשר עם ארגונים בין-לאומיים אחרים.
- ה-CAB (ועדה להערכת תואמות): מנהלת את פעילות הערכת התואמות.
- הוועד המנהל (ExCo) והמשרד המרכזי (Central Office): מפעילים ומיישמים את החלטות הארגון ומשגיחים על העבודה השוטפת.

(כותרת לשיתוף פעולה טכני בין ועדות שונות בתוך ה-IEC)

ה-IEC מנהלת שלוש מערכות גלובליות להערכת תואמות. בכל מערכת יש לפחות רשת אחת (Scheme). כל מערכת מנוהלת על ידי ועדה ומזכירותיה נמצאות ב-IEC.

IEC General Meeting (GM) הוא המפגש השנתי המרכזי. המפגש נמשך כחמישה ימי עבודה וכולל ישיבות של המועצה, הדירקטוריון, הוועד המנהל ועוד. בדרך כלל משתתפים כ-1,400 איש מיותר מ-60 מדינות. המפגש מתקיים פעם בשנה מאז 1947. המפגש הראשון נערך בארצות הברית ב-1904 ובאופן לא סדיר עד לאחר מלחמת העולם השנייה. ישראל אירחה את המפגש פעם אחת, ב-1966.

אירוח המפגש מעניק חשיפה לתעשייה המקומית. הוועדות עוסקות בנושאים כמו מיקרו-אלקטרוניקה, טכנולוגיות מידע, ננו טכנולוגיה, מוצרי צריכה ואנרגיה. היתרונות כוללים מידע מוקדם על תקנים עתידיים, חיסכון במחקר ופיתוח וקשרים מקצועיים.

מדינה שרוצה להשתתף מקימה ועדה לאומית לאלקטרוטכניקה (NC). רק מדינות המוכרות על ידי האו"ם יכולות להיות חברות ב-IEC. בדרך כלל המזכירות של ה-NC היא גוף התקינה הלאומי.

תקני IEC ממוספרים ונושאים כותרת. תקנים משותפים ל-ISO/IEC משתמשים במספור משותף. דוגמה לקבוצה שהוקמה על ידי ה-IEC היא ה-CISPR.

ה-IEC הוא ארגון עולמי שעושה כללים למוצרים חשמליים ואלקטרוניים. כללים אלה נקראים תקנים. רבים מהתקנים נעשים יחד עם ISO.

ה-IEC הוקם ב-1906. היום יותר מ-60 מדינות חברים בו. המטה נמצא בז'נבה מאז 1948.

הארגון עזר לקבוע יחידות מדידה חשובות. דוגמאות: גאוס (שדה מגנטי), הרץ (תדירות) ווובר (זרם מגנטי). ה-IEC הציע מערכת שגרמה להיווצרות מערכת היחידות הבין-לאומית (SI). ב-1938 פרסם הארגון אוצר מילים מיוחד למונחים חשמליים. האוצר הזה נקרא IEV והוא חשוב לתעשייה.

כל שנה יש מפגש גדול שנקרא IEC General Meeting. המפגש נמשך כחמישה ימים. משתתפים בערך 1,400 איש מיותר מ-60 מדינות. המפגש הראשון היה ב-1904. מאז 1947 הוא מתקיים פעם בשנה. ישראל אירחה אותו פעם אחת, ב-1966.

כשהמדינה מארחת, התעשייה המקומית פוגשת מומחים מכל העולם. זה עוזר ללמוד על תקנים חדשים, לחסוך במחקרים, וליצור קשרים.

כל מדינה שמצטרפת מקימה ועדה לאומית אחת (NC). רק מדינות שהאו"ם מכיר אפשריות כחברות. בדרך כלל גוף התקינה של המדינה מנהל את ה-NC.

לכל תקן יש מספר ושם. תקנים משותפים עם ISO משתמשים במספור משותף. קבוצות כמו CISPR הוקמו בתוך ה-IEC לטפל בנושאים מיוחדים.