הנרייטה הרץ

הנרייטה הרץ (5 בספטמבר 1764, 22 באוקטובר 1847) הייתה סופרת ובעלת סלון ספרותי בתקופת הסער והפרץ. סלון ספרותי הוא מפגש שבו אנשים מדברים על ספרות ורעיונות.

נולדה למשפחת רופאים מוכרת בברלין, ממוצא פורטוגזי. אביה, בנימין דה-למוס, ניהל את בית החולים היהודי בעיר. בגיל 12 אירסה לרופא מרקוס הרץ, ובגיל 14 נישאה לו.

הישגיה הספרותיים ככותבת היו משניים להשפעתה כסותרת סלון. בין 1780 ל־1803 ניהלה אחד הסלונים החשובים בברלין. בתחילה בעלה אירח אורחים בחדר המרכזי, והנרייטה הנחתה חוג נשים בחדר סמוך. החוגים יצרו רשת חברתית לטיפוח חברות ולדיון ביצירות התקופה.

בסלון שלה נפגשו פוליטיקאים, מדענים, אמנים ואנשי רוח בסביבה פתוחה, ללא תלות במעמד. בין האורחים היו האחים הןבולדט (Humboldt), הסופר ז'אן פול, ורחל ורנהגן. בסלון נוצרו קשרים בין מלומדים ואמנים גרמנים וצרפתים, והחוג תרם להתפתחות התרבות של ברלין.

לאחר מות בעלה ב־1803 הפעילות פחתה. הרץ הצטרפה למעגלים אחרים, ושינתה את דתה לנצרות פרוטסטנטית ב־1817. בשנים מאוחרות יותר הקדישה זמן לחינוך ילדים עניים. היא נקברה בבית העלמין של הקתדרלה בגרמניה, בקרויצברג.

הנרייטה הרץ (1764, 1847) הייתה אישה גרמנייה שפתחה סלון ספרותי. סלון ספרותי (מפגש של אנשים שקוראים ודנים בספרים).

היא נולדה במשפחה של רופאים בברלין. כשהייתה צעירה נישאה לרופא מרקוס הרץ.

הסלון שלה התקיים בין 1780 ל־1803. אנשים חשובים באו לבקר שם. הם שוחחו על ספרים ורעיונות. זה עזר לגרמניה להתפתח מבחינה תרבותית.

אחרי מות בעלה ב־1803 היא הפעילה פחות את הסלון. ב־1817 היא הפכה לנוצרית (אדם שמאמין בנצרות). בשנים הבאות עסקה בחינוך ילדים עניים. היא נקברה בקרויצברג.