הסגנון הבין-לאומי הוא אסכולה אמנותית ופונקציונלית (שמתמקדת בתפקיד המבנה ולא בקישוט) באדריכלות ובעיצוב. הוא פרח מסוף שנות ה-20 עד שנות ה-70 של המאה ה-20.
הסגנון הושפע מאוד מבית הספר הבאוהאוס, בית ספר לעיצוב ואדריכלות בדסאו שבגרמניה. רבים מתלמידי הבאוהאוס ותלמידי מוריו עיצבו ובנו לפי עקרונות אלו, ולכן הסגנון נקרא גם "סגנון הבאוהאוס".
אבות הסגנון כוללים את ולטר גרופיוס ולודוויג מיס ואן דר רוהה. גם לה קורבוזיה השפיע, אם כי הוא לא היה חלק מבאוהאוס. הספר של אדולף לוס, "אורנמנט ופשע", השפיע על האדריכלים האלה. רעיונות כמו "הבית כמכונת מגורים" של לה קורבוזיה ועמדות פונקציונליסטיות של מיס תרמו להתפתחות הסגנון.
בסוף המאה ה-19 ואחרי מלחמת העולם הראשונה צצו שיקולים חברתיים וכלכליים לבנייה מהירה וזולה. חומרים חדשים כמו בטון מזוין ופלדה אפשרו בנייה אחרת. בשנות ה-20 נולד הצורך לשכן רבבות פועלים, וזה קידם את הסגנון.
בשנת 1927 ניסחו לראשונה את המניפסט בסדרה של מבנים מוצגים בתערוכה ביוזמת מיס ואן דר רוהה. ב-1928 אימץ הקונגרס הבין-לאומי לאדריכלות מודרנית (CIAM) את העקרונות.
הסגנון התפתח גם בארה"ב, במיוחד לאחר הגעת אדריכלי הבאוהאוס בארצות הברית בשנות ה-30. בסוף המאה ה-19 עמד לואיס סאליבן מאחורי הרעיון שהצורה צריכה לבוא לאחר הפונקציה, ותפיסה זו השפיעה על דורות של אדריכלים. פרנק לויד רייט התנגד לגישה הזו וטען שיש ליצור בנייה שמשתלבת בסביבה.
הסגנון היה נפוץ בארץ בשנות ה-30 וה-40. אידיאלים חברתיים וחיסכון כלכלי התאימו לישוב היהודי. האדריכלים מהאירופה הביאו את הרעיונות והותאמו מעט לאקלים המקומי: פתחים קטנים יותר, שימוש מוגבר במרפסות ופחות קירות זכוכית.
נבנו עשרות אלפי מבנים בסגנון זה, בעיקר בתל אביב-יפו ובקיבוצים. תכנון העיר ושדרותיה הבליטו את הרעיון של עיר גנים.
"העיר הלבנה" הוא הכינוי לאזורים בתל אביב שבהם נמצאים מעל 4,000 מבנים בסגנון הבין-לאומי. ריכוז זה נחשב הגדול בעולם של מבנים מסוג זה. בשנת 2003 הכריזה אונסק"ו על אזורי העיר הלבנה כאתר מורשת עולמי. מהנדס העיר בתקופת ההקמה, יעקב בן-סירה, מיוחס לו תפקיד בהטמעת הסגנון בעיר.
הסגנון השתנה ממדינה למדינה, אך מאפיינים מרכזיים שלו כללו צורות גיאומטריות פשוטות, חוסר קישוטים מיותרים, נטייה לפתרונות פונקציונליים והתאמות מקומיות כמו מרפסות ופחות זכוכית בתנאים חמים.
הסגנון הבין-לאומי הוא דרך לבנות מבנים פשוטים ונקיים. "פונקציונלי" פירושו: הדברים עושים מה שהם צריכים לעשות.
בית הספר הבאוהאוס (באוהאוס, בית ספר לעיצוב בגרמניה) הוביל הרבה רעיונות לסגנון זה. אדריכלים מפורסמים קשורים אליו, כמו לה קורבוזיה ולודוויג מיס ואן דר רוהה.
אחרי מלחמות העולם נזקקו לבניה מהירה וזולה. זאת היתה סיבה להצלחה של הסגנון. בשנות ה-20 הוצגו עקרונות הסגנון בתערוכה בגרמניה.
הסגנון עבר לארצות הברית בשנות ה-30 כאשר אדריכלי הבאוהאוס היגרו לשם.
בארץ ישראל בשנות ה-30 וה-40 נבנו הרבה מבנים בסגנון זה. התאימו אותו לאקלים החם: חלונות קטנים יותר ומרפסות רבות.
בתל אביב יש את "העיר הלבנה" עם מעל 4,000 מבנים כאלה. אונסק"ו הכריזה על האזור אתר מורשת בשנת 2003.
מבנים פשוטים בלי קישוטים רבים. דגש על תפקיד המבנה ולא על מראה בלבד.
תגובות גולשים