הסדר האיוני הוא אחד משלושת הסדרים הקלאסיים באדריכלות יוון העתיקה. מקורו באיוניה שבאסיה הקטנה במאה ה-6 לפנה"ס, והוא שימושי גם ביוון היבשתית מהמאה ה-5 לפנה"ס, במקביל לסדר הדורי.
המאפיין הבולט הוא הכותרת (החלק העליון של העמוד) עם שתי וולוטות (ספירלות שנראות כמו קרניים). בכותרות מתקדמות נפוצים גם ארבעה וולוטות קטנים תחת אבקוס (הלוח הריבועי שמעל הכותרת). העמוד האיוני עומד על בסיס קטן ויש לו כ-24 חריצים אנכיים, שנקראים חריטות או פלוטות.
האנטבלטורה (החלק האופקי שמעל העמודים) באיוני פשוטה יחסית. מעל הארכיטרב נמצא אפריז חלק, שלעתים מקושט בתבליטים אך לעיתים נשאר נקי.
הסדר האיוני קרב לסדר האיאולי הקדום, אך הם נבדלים בצורת הכותרת. באיאולי הוסיף המוטיב של עץ הדקל בין הוולוטות. הסדר האיאולי נעלם בסוף התקופה הארכאית.
אדריכל רומי בשם ויטרוביוס תיאר את הסדר האיוני כ"נשי" לעומת הדורי ה"גברי". לפי יחס שהוא ציין, קוטר בסיס העמוד ביחס לגובהו צריך להיות בערך 1:8.
בארכיאולוגיה בארץ ישראל נמצאו עמודים וכותרות איוניות. בחפירות ברובע היהודי מול ה"קארדו" נמצאו ממצאים מהתקופה החשמונאית, וממצא נוסף בסמטת בית אל שייך לתקופה הרומית המוקדמת. כמו כן נמצאו כותרות פרוטו-איוניות או פרוטו-איאוליות בחצור, בעיר דוד וברמת רחל, מתוארכות למאות ה-9, 8 לפנה"ס. כותרות אלה נקראות לעיתים תימורה, לפי הדמיון לכפות תמרים, אך יש חוקרים שסוברים שהשם אינו מתאים.
המקדש האיוני הראשון המוזכר הוא מקדש הרה בסאמוס, אך הוא נהרס ברעידת אדמה זמן קצר לאחר בנייתו. גם מקדש ארטמיס, שהיה אי פעם בין שבעת פלאי העולם, היה בסגנון איוני ונחרב באחריות מאוחרת יותר.
הסדר האיוני הוא סגנון בנייה יווני עתיק. הוא הגיע מאזור איוניה במאה ה-6 לפני הספירה.
הכי ברור בו הוא הכותרת (החלק העליון של העמוד). על הכותרת יש שתי וולוטות (ספירלות כמו קרניים).
העמוד יושב על בסיס קטן. סביבו יש חריצים ישרים רבים.
מעל העמודים נמצא החלק האופקי הפשוט. בחלק הזה יש לעתים סרט מעוצב שנקרא אפריז (פס דקורטיבי).
יש גם כותרות דומות קדומות בישראל, בחצור ובעיר דוד. כותרות אלה יישנות והן קרובות למה שהיה ביוון.
המקדש האיוני הראשון שנבנה היה בסאמוס, אבל הוא נהרס ברעידת אדמה. גם מקדש ארטמיס היה איוני. הוא נחרב מאוחר יותר.
תגובות גולשים