הסכם בולוניה

הסכם בולוניה הוא הסכמה בין אוניברסיטאות במדינות אירופה להכיר זה ברמת התארים ותוכניות הלימוד.
הוא יצר תוכנית יישום עד שנת 2010 למטרת סטנדרטיזציה של קורסים ונקודות זכות אקדמיות, כלומר נקודות שמודדות כמה קורס שווה.
המטרה הייתה שהשוואת התארים תהיה פשוטה וברורה, למרות הבדלי שפה ותרבות.

התהליך איננו יוזמה של האיחוד האירופי, והמדינות שמיישמות אותו לא חייבות להיות חברות באיחוד.
אחת התוצאות היתה ביטול התואר המסורתי "דיפלומה" במדינות מרכז-אירופה והחלפתו בתארים אנגלו-סקסיים: "בוגר" (BA/BSc, תואר ראשון) ו"מוסמך" (MA/MSc, תואר שני).

ההסכם מקל על שוק העבודה והאקדמיה להעריך ולהעסיק בוגרי מדינות שכנות. הוא נקרא על שם בולוניה, שם הוחל התהליך בשנת 1999 בהצהרה של 29 מדינות.
לאחר מכן הצטרפו מדינות נוספות.

ישראל התבקשה להיות משקיפה בדיונים אך לא יישמה את ההסכם. ניסיון ראשוני ב-2006 לא התקדם, וכיום אין תאריך יעד ליישום בישראל.
עקב זאת עלולים להיווצר קשיים בהערכת תארים ישראליים באירופה.
דוגמה לבעיות: תכניות לתואר מוסמך בישראל התרחבו ולפעמים אינן תואמות את המקבילות האירופיות; לימודי אדריכלות בארץ נמשכים חמש שנים ומסתיימים בתואר "בוגר" בלבד.

בעולם קיימים יישומים חלקיים או דומים לתהליך זה באזורים כמו צפון אמריקה, סין, יפן, אוסטרליה וחלקים מהמזרח התיכון.

מדינות באירופה הסכימו לעשות תארים באוניברסיטה דומים אחת לשנייה.
זה עוזר להכיר בקלות תארים ממדינות שונות.

הם קבעו תכנית עד 2010 לשנות קורסים ונקודות זכות.
נקודות זכות הן מספר שמראה כמה קורס שווה.

התהליך לא הובל על ידי האיחוד האירופי.
התוצאה הגדולה הייתה להחליף תואר ישן שנקרא "דיפלומה" בתארים "בוגר" ו"מוסמך".
"בוגר" זה תואר ראשון. "מוסמך" זה תואר שני.

הסכימו על זה בבולוניה בשנת 1999 כ-29 מדינות התחילו את ההסכמה.
ישראל היתה שם כמשקיפה ולא הצטרפה ליישום.
ניסו להתחיל ב-2006 אבל זה לא קרה.
בגלל זה סטודנטים מישראל עלולים להיתקל בקושי כשירצו ללמוד או לעבוד באירופה.

גם במדינות אחרות בעולם יש רעיונות דומים לשיפור ההכרה בתארים.