הסכם לוזאן

הסכם שלום שנחתם ב-24 ביולי 1923 בלוזאנה שבשווייץ. ההסכם קבע סופית את גורלה של אסיה הקטנה לאחר פירוק האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה ובמהלך מלחמת העצמאות של טורקיה.
חתמו עליו נציגים מטורקיה, יוון, בריטניה וצרפת, וכן איטליה, יפן ורומניה. ההסכם ביטל את הסכם סוור מ-1920, שהטורקים התנגדו לו, ואימץ את עקרונות שביתת הנשק של מודניה מ-1922.
המשא ומתן נערך בהפסקות מאז 20 בנובמבר 1922 עד החתימה. את טורקיה ייצג איסמט פשה; ראש המשלחת היוונית היה אלפתריוס וניזלוס.
ההסכם כלל 143 סעיפים. אחד המאפיינים הבולטים הוא חילופי אוכלוסייה בין טורקיה ויוון. חילופי אוכלוסייה פירושם העברה מוסכמת של קבוצות אזרחים בין שתי המדינות. בטורקיה האירוע זכה לזיכרון כ"חילופי אוכלוסייה", וביוון הוא זכה לשמות כמו "אסון אסיה הקטנה" או "הקטסטרופה".
נושא לוזאן גם עלה בפסק דין לוטוס (1926) בבית הדין הבין-לאומי בהאג. המקרה עסק בהתנגשות בין אונייה צרפתית לספינת פחם טורקית באזור ללא שליטה ימית. בית הדין קבע שיש לפנות למנהג הבינלאומי וקבע כי טורקיה יכלה להפעיל סמכות שיפוט לגבי המלחים שנמצאו בשטחה.

הסכם שלום שנחתם ב-24 ביולי 1923 בלוזאנה שבשווייץ.
הוא קבע מה יקרה לאסיה הקטנה אחרי שהתמוטטה האימפריה העות'מאנית.
חתמו עליו טורקיה ויוון, וגם מדינות כמו בריטניה וצרפת.
ההסכם ביטל את הסכם סוור מ-1920. הוא גם אימץ חלקים משביתת הנשק של מודניה.
בין הדברים שהוסכמו היו חילופי אוכלוסייה. חילופי אוכלוסייה הם העברה של קבוצות אנשים בין מדינות.
בטורקיה קוראים לזה "חילופי אוכלוסייה". ביוון קוראים לזה "אסון אסיה הקטנה".
הייתה גם שאלה משפטית בשם פסק־דין לוטוס. בית הדין בהאג קבע שטורקיה יכלה לשפוט חלק מהמלחים.