ההסכם נחתם ב-11 באפריל 1987 בפגישה חשאית בלונדון בין שר החוץ הישראלי שמעון פרס לבין מלך ירדן חוסיין. בפגישה נכחו גם ראש הממשלה הירדני זייד אל-ריפאעי ומנכ"ל משרד החוץ יוסי ביילין. המפגש התקיים בביתו של לורד מישקון.
ההסכם, שנוסח כהבנה כפופה לאישור שתי הממשלות, תיאר מסגרת לקיום ועידה בינלאומית בחסות האו"ם. במסגרת הועידה הוצעו ועדות בילטרליות, צוותים של שתי מדינות שידונו בנושאים מסוימים. באחת הוועדות זו הוצע שלישראל תעמוד נציגות ירדנית-פלסטינית מול נציגיה.
מטרת ההסכם הייתה לקדם את "האופציה הירדנית", רעיון לפיו ירדן תנהל מחדש יחסים ומשילות על האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון (שכונה גם הגדה המערבית) ובמקביל תחתום על הסכם שלום עם ישראל. נקבע שנציגי הפלסטינים יוצגו כחלק מהמשלחת הירדנית, ושנציגי אש"ף, ארגון השחרור הפלסטיני, לא ישתתפו בוועידה.
פרס קיבל אישור לשוחח עם חוסיין, אך לפי פרטים הוא קיבל מהנהגה הישראלית אישור מוגבל בלבד ולא אישור לחתימה. ראש הממשלה יצחק שמיר טען שההסכם נחתם ללא סמכותו, התנגד למסירת השטחים לירדן ומנע את קידום היוזמה. פרס פנה לאמריקנים כדי שיציגו את היוזמה כשלם, אך הממשל האמריקאי לא קידם אותה. בקבינט הישראלי הוצגה ההבנה במאי, והיא נדחתה.
חברי מפלגת הליכוד טענו שוועידה רב-צדדית עם מעורבות ברית המועצות והאו"ם תחזק את הצד הערבי ותיצור חזית אנטי-ישראלית. חוסיין נסוג מתמיכתו בהמשך. בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה, גל רחב של מרידות והתנגשויות בשטחי יהודה, שומרון ועזה. ביולי 1988 הודיע חוסיין שירדן מוותרת על תביעות ריבוניות בגדה המערבית.
למרות ניצחון הליכוד בבחירות 1988, שמיר בחר בממשלה רחבה עם מפלגת העבודה בראשות פרס. המחלוקת על ההסכם העמיקה את הקרע בין המנהיגים. בסופו של דבר, ממשל בוש לחץ על ישראל לקיים ועידה בינלאומית, ושמיר הסכים לכינוס ועידת מדריד באוקטובר 1991 בתנאים טקסיים. ועידת מדריד אימצה את עיקרון ההסכם שעליו הפלסטינים ייוצגו במסגרת משלחת ירדנית-פלסטינית ושאנשי אש"ף לא יכללו בה.
ב-11 באפריל 1987 נפגשו בלונדון שמעון פרס וחוסיין, מלך ירדן. המפגש היה חשאי והתקיים בביתו של לורד מישקון.
ההסכמה דיברה על כינוס ועידה בינלאומית של האו"ם. הרעיון היה שירדן תייצג את הפלסטינים בוועידה. אש"ף, ארגון שמייצג חלק מהפלסטינים, לא ייכלל.
המטרה הייתה לקדם את "האופציה הירדנית". זה אומר שירדן תשתמש בתפקיד מסוים ביהודה ושומרון (השם לעתים של הגדה המערבית) ותחתום על שלום עם ישראל.
ראש הממשלה הישראלי יצחק שמיר לא הסכים. הוא אמר שההסכם נעשה בלי אישור ממשלתי. בקבינט של ישראל ההסכם נדחה.
בהמשך, בחודש דצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה. זו הייתה התקוממות רחבה בשטחים. ביולי 1988 חוסיין הודיע שהוא מוותר על תביעות ריבוניות בגדה.
בסוף, ב-1991 התקיימה ועידת מדריד. היא לקחה את הרעיון שאנשי הפלסטינים יוצגו במסגרת משלחת משותפת עם ירדן, ושחברי אש"ף לא יהיו בה.
תגובות גולשים