הסכם שמיים פתוחים

״הסכם שמיים פתוחים״ הוא הסכם בין שתי מדינות או יותר בתחום התעופה האזרחית. ההסכם משחרר את השוק ממכסות ומחסמי סחר, כלומר מוריד מגבלות על מי יכול לטוס לאן וכמה טיסות מותרות. בראשון מסוגו בעולם, באוקטובר 1992, נחתם הסכם בין ארצות הברית להולנד. אחרי זה נחתמו הסכמים דומים עם רוב מדינות אירופה.

העיקרון המרכזי של ההסכם הוא ביטול ההגבלות בביטויי תעופה בילטראליים. בבסיס ההסכמים הבילטראליים נהוגים שני מושגים חשובים: "מוביל נקוב", החברה שמורשית לטוס בין שתי מדינות, ו"תדירויות", כמה טיסות מותרות בשבוע. הסכם שמיים פתוחים מבטל הגבלות אלה ומאפשר תחרות רחבה יותר.

המגעים בין ישראל לאיחוד האירופי החלו ב־2006, כשהאיחוד פנה לקדם הסכם תעופה אחיד שיחליף סדרה של הסכמים בילטראליים נפרדים. חברות תעופה ישראליות, ובפרט אל על, הביעו חשש מתחרות לא הוגנת ומפיטורים.

ב־2008 נחתם מזכר הבנות ראשון, ואחר כך ניהלו הצדדים משא ומתן על פרטי ההסכם. בין המחלוקות היו זכויות טיס, כלומר האם מטוסים מישראל יורשו לאסוף נוסעים באירופה להמשך טיסות מעבר ליבשת אחרת.

ב־2012 הגיעו ישראל והאיחוד להבנות עיקריות. הוסכם על יישום מדורג: תוספת של כ־7 טיסות שבועיות מכל יעד באירופה מכל שנה, בעוד שנמלי תעופה מרכזיים יראו תוספת קטנה יותר (כ־3 טיסות). רק לאחר חמש שנים יוכלו חברות אירופאיות לטוס לישראל מכל שדה תעופה באירופה. לקראת הבחירות של תחילת 2013 החליט ראש הממשלה אז, בנימין נתניהו, שלא לחתום מיד, אחרי לחצי חברות התעופה ועובדים.

ב־2013 אישרה הממשלה את ההסכם. בתגובה קיימו חברות תעופה ישראליות שביתה קצרה של יומיים. השביתה הסתיימה לאחר שהוסכם שהממשלה תגביר את תמיכת האבטחה בחברות בסכום של כ־500 מיליון ש"ח בשנה.

ההסכם פתח את השוק לכניסת חברות לואו‑קוסט (חברות טיסות זולות) כגון ויז‑אייר וריינאייר. כניסתן הובילה לירידה משמעותית במחירי טיסות לאירופה ולהגברת מספר הנוסעים והיעדים.

ב־18 ביוני 2020 אושר ההסכם בפרלמנט האירופי. האישור הזה קבע אישור סופי וקבוע, ומנע אפשרות של פרישה עצמאית של חברות האיחוד מההסכם.

במרץ 2007 אישר האיחוד האירופי הסכם שמיים פתוחים עם ארצות הברית. המטרה הייתה להגדיל תחרות בין חברות התעופה, להוריד מחירים ולהגדיל את מספר הנוסעים. ההסכם שינה משמעותית את שוק התעופה הטרנס-אטלנטי: קודם לכן חברות אירופיות יכלו לטוס לארצות הברית רק ממדינות הבית שלהן. ההסכם אפשר להן לטוס לארצות הברית מכל מדינה באיחוד. עם זאת, בהתאם להסכם, חברות אירופיות אינן מורשות לבצע טיסות פנים בתוך ארצות הברית.

הסכם "שמיים פתוחים" הוא הסכם בין מדינות על טיסות. ההסכם מסיר חוקים שמגבילים מי יכול לטוס ולאיפה.

במחשבה פשוטה: במקום להגיד רק איזו חברה תטוס וכמה פעמים, ההסכם פותח את השמיים ליותר חברות.

האיחוד האירופי פנה לישראל ב־2006 כדי להסדיר הסכם משותף. חברות התעופה הישראליות חששו מתחרות קשה.

ב־2008 הוחתם מסמך ראשוני. ב־2012 הגיעו להסכמות לגבי יישום מדורג. כל שנה נוספו טיסות נוספות מאירופה לישראל. אחרי חמש שנים נפתחה האפשרות לחברות אירופאיות לטוס מכל שדה תעופה באירופה.

הממשלה אישרה את ההסכם ב־2013. אחרי זה חברות תעופה ישראליות עשו שביתה קצרה. השביתה נגמרה כשרקמו הסכמות על תמיכה במימון האבטחה.

הסכם זה הביא כניסת חברות לואו‑קוסט. לואו‑קוסט זה חברות טיסות זולות. זה הוריד מחירים והגדיל את מספר הטיסות והנוסעים.

ב־18 ביוני 2020 אישר הפרלמנט האירופי את ההסכם באופן קבוע.

ב־2007 אישר האיחוד האירופי הסכם עם ארצות הברית. ההסכם גרם ליותר תחרות, לטיסות זולות יותר וליותר נוסעים. ההסכם אפשר לחברות אירופיות לטוס לארצות הברית מכל מדינה באיחוד. עם זאת, חברות אירופאיות לא מורשות לטוס בתוך ארצות הברית כטיסות פנים.