הערוץ הראשון

הערוץ הראשון (שנקרא בתחילה: הטלוויזיה הישראלית) היה ערוץ טלוויזיה ציבורי ממלכתי של רשות השידור (הרשות הציבורית ששידרה תקשורת במדינה). הוא שותף בתדר עם הטלוויזיה החינוכית, ולכן כונה גם "הטלוויזיה הכללית". עם פתיחת השידורים הרב‑ערוציים שונה שמו ל"הערוץ הראשון" או "ערוץ 1". האולפנים המרכזיים ישבו ברוממה שבירושלים; מבנה זה נהרס ביוני 2021 לטובת פרויקט מגורים.

התכנון החל ב‑1966 בעצה של ג'ו שטרן מ‑CBS. הטלוויזיה הישראלית נוסדה רשמית ב‑2 במאי 1968. ההקמה הוצתה בין היתר אחרי מלחמת ששת הימים, מתוך מחשבה ששידור טלוויזיה ישפר את ההסברה.

השידור הראשון היה שידור חי של מצעד צה"ל ביום העצמאות במאי 1968. התדר היה משותף לחינוכית, ולכן התחנה חלקה שעות שידור עם החינוכית. שידורי הניסיון החלו באוגוסט 1968, ובהם שעתיים בעברית מדי יום ושעה בערבית. ב‑1 באוגוסט 1968 שודרה מהדורת "מבט" לחדשות, שהמשיכה לשדר עד 2017. באוגוסט 1968 החלה גם מהדורת חדשות בערבית.

ב‑1969 התעורר ויכוח ציבורי על שידורים בשבת. בתחילה הוחלט להקפיא שידורים ליל שבת בעקבות לחץ פוליטי. בג"צ ביטל את ההקפאה והשידורים החודשיים נפתחו במהירות.

בעשורים אלה היו זמני שידור מוגבלים בגלל שיתוף התדר. הערוץ שידר בעיקר בערב, עם תכני ילדים, שידורים בערבית ותוכניות למבוגרים. עד שנות ה‑80 רוב התוכן היה סרטים זרים, סדרות רכש ותוכניות ראיונות. מלחמת יום הכיפורים ב‑1973 הראתה לצופים את כוח הטלוויזיה בהעברת חדשות בזמן אמת. מעבר לשידורי צבע החל ב‑1979 והושלם בפברואר 1983. בשנת 1985 זכתה הטלוויזיה הישראלית בערבית בפרס ישראל.

ב‑1990 החל הערוץ לשדר גם בלוויין. בתחילת שנות התשעים הופיעו ערוצים מתחרים וכבלי־טלוויזיה, והם ערערו את המונופול של הערוץ הראשון. בתשעים שודרו תוכניות בולטות כמו "פופוליטיקה".

בשנים האחרונות לפעולתו חלה ירידה בדירוגים ותדמיתו הפכה ל"ערוץ מבוגר". ב‑2009 עלה הערוץ למערך השידור הקרקעי הדיגיטלי "עידן פלוס" (טכנולוגיה ששידרה ערוצים דיגיטליים). האנטנות האנלוגיות כבו ב‑2011. ב‑2012 נעשה ניסיון לשנות את לוח השידורים ולהתאים לפריים‑טיים של ערוצים מסחריים. המעבר ל‑HD החל ב‑2010 והושלם בהדרגה עד 2013. ב‑2014 חוקק חוק שדאג לסגור את רשות השידור ולהחליפה בתאגיד השידור הישראלי. ב‑14, 15 במאי 2017 תמו שידורי הערוץ הראשון, והערוץ הוחלף בערוץ "כאן 11".

הערוץ שודר תחילה באנלוג בשיטת PAL. משנת 1979 החל מעבר לצבע, והושלם ב‑1983. ב‑2010 הוקם ערוץ HD שידר לראשונה באיכות גבוהה (HDTV). מאירועי ספורט גדולים שודרו ב‑HD, ובהמשך הועברו שידורי החדשות והאולפנים לאיכות גבוהה ולפורמט 16:9.

בשנות ה‑70 עוצב סמל למחלקת החדשות, שסימל מנורת שבעת הקנים וגלי שידור. לסדרות שונות בעטו סמליים מקבילים. הסמל אומץ רשמית על ידי הטלוויזיה והוצגו לו גרסאות תלת‑ממדיות.

המימון התבסס על אגרת הטלוויזיה (תשלום ממשקי בית עם מקלט טלוויזיה). המטרה הייתה לשמור על עצמאות השידור, אך גובה האגרה נקבע בידי ועדת הכספים של הכנסת.

הרשות הונחתה על ידי ועד מנהל ומליאה. לאורך השנים היו במליאה נציגים פוליטיים שונים, ולעתים היא שיקפה את המפה הפוליטית.

(הרשימה ההיסטורית של מנהלי הערוץ מופיעה ברשומות המקוריות.)

הערוץ הפיק אקטואליה, תעודה, תרבות, ספורט, דרמות וקומדיות מצבים. בין התוכניות המזוהות היו מבט, מוקד ותוכניות בידור ושירים.

באולפנים ובחדרי הבקרה צולמו תמונות של דסק החדשות, אולפני HD, ניידות שידור, ועובדי הטלוויזיה.

הערוץ הראשון נקרא בתחילה הטלוויזיה הישראלית. זה היה ערוץ טלוויזיה ציבורי. שידר משנות ה‑60 עד 2017. האולפנים היו ברוממה, ירושלים.

תכננו את הטלוויזיה ב‑1966 בעזרת עצה מחו"ל. הערוץ נפתח ב‑1968.

השידור הראשון היה מצעד צה"ל ביום העצמאות. מאוגוסט 1968 התחילו שידורים סדירים. בתוכנית החדשות הראשונה קראו "מבט".

היה ויכוח אם לשדר בשבת. בסוף הבג"ץ אפשר לשדר גם בשבת.

היו פחות שעות שידור. בתחילה השידורים היו בשחור‑לבן. בהדרגה עברו לצבע וסיימו את המעבר ב‑1983. במלחמות שידרו חדשות מהשטח.

הערוץ החל לשדר בלוויין ב‑1990. בשנות ה‑90 הגיעו ערוצים מתחרים בכבלים.

ב‑2009 עבר לעידן הפלוס (שידור דיגיטלי). ב‑2010 התחיל לשדר חלק מסוג ה‑HD (תמונה גבוהה). ב‑2017 שידוריו נגמרו. ערוץ חדש בשם "כאן" החל במקומו.

השידורים התחילו באנלוג. אחר כך עברו לצבע. בסוף עברו ל‑HD ולמסך רחב.

לעיתונאים עיצבו סמל עם מנורה וגלי שידור. זה הפך לסמל המוכר של החדשות.

הערוץ שידר חדשות, תוכניות ילדים, שירים וסדרות. שודרו גם אירועים חשובים כמו אירוויזיון ותחרויות כדורגל.