הערכה חלופית

הערכה חלופית היא דרך אחרת להעריך תלמידים מהשיטה המסורתית של מבחנים. היא בודקת יכולת יישום ידע ומיומנויות חשיבה, ולא רק זכירה.

הגישה שמה דגש על מטלות בהקשר של "העולם האמיתי". מטלות אלה כוללות עבודות חקר, תלקיטים (portfolios), הכנת דגמים, הצגות בעל פה ועבודות צוות. ההערכה בוחנת גם את תהליך הלמידה ולא רק את התוצר הסופי.


המבחנים המסורתיים, בעיקר שאלות סגורות, נחשבים בעיני מבקרים כמגבילים. הם מודדים לרוב זיכרון ותגובה מובנית. לעומתם, ההערכה החלופית דורשת כישורי חשיבה גבוהים כמו תכנון, ארגון, הסקת מסקנות וביקורתיות.

חוקרים טוענים כי ציונים מעודדים מוטיבציה חיצונית. כלומר, לימוד כדי לקבל ציון ולא מתוך עניין. זה עלול להוריד את איכות הלמידה ולמנוע משוב משמעותי.


מבחנים מערכתיים בעלי "סיכון גבוה" משמשים לקבלת החלטות חשובות, כמו עליית כיתה או כניסה לבית ספר על-תיכוני. תוצאות כאלה משפיעות על תלמידים, מורים ובתי ספר, ולכן מעוררות דיון על השפעתן על ההוראה.


בישראל, במסגרת רפורמת "ישראל עולה כיתה", הוטמעה הערכה חלופית ברחבי בתי הספר. בבגרות היא מהווה 30% מהציון הסופי. בתי הספר קובעים את מתכונת ההערכה בהתאם לשיקוליהם.


השינוי לערכה חלופית קשור גם לשינויים חינוכיים רחבים. הגישה הקונסטרוקטיביסטית רואה את הלומד כמי הבונה ידע בתהליך פעיל. לכן נדרשות דרכי הוראה והערכה חדשות שמקדמות חשיבה ופעולה חברתית.

בתהליך הערכה חלופית מעורבים המורים יותר. הם נותנים משוב משמעותי, ומעודדים את התלמידים לזהות נקודות חוזק וחולשה. התלמידים משתתפים בהגדרת קריטריונים ומפתחים עצמאות למידה.


הערכה חלופית נועדה לפתח כישורים שלא נמדדים היטב במבחנים סטנדרטיים. בין הכישורים: חשיבה ביקורתית, עבודת צוות, יצירתיות, תקשורת, ופתרון בעיות. כלים אלה חשובים בעולם המשתנה במהירות.


תומכי השיטה מדגישים שהיא מייצרת קשר הדוק בין הוראה להערכה, מאפשרת משוב ממוקד ומגבירה מעורבות. היא גם מציגה את התלמיד כחלק מתהליך הלמידה.

מתנגדי השיטה מצביעים על קשיים מעשיים: שמירה על תוקף ומהימנות, עומס על המורים וסכנה לערעור סמכות המורה. בנוסף, חלק מהמתנגדים רואים ערך בבהירות וביעילות של מבחנים סטנדרטיים.


הערכה חלופית משתמשת בכלים שונים למדידה: מטלות ביצוע, תלקיטים, יומנים, תצפיות, ראיונות, בחינות בעל פה והערכות עמיתים. הדיווח משתנה מתוצאה מספרית לתיאור מפורט של ביצוע.

הערכה חלופית שומרת על עקרונות של תוקף ומהימנות, אך משנה את המוקד מהמדידה הטכנית להבנת התהליך והכישורים שנרכשו.

הערכה חלופית היא דרך להראות מה התלמיד יודע ועושה.

במקום רק מבחנים, יש פרויקטים, תערוכות ועבודות כתובות. אלה מראים גם איך התלמיד עובד ומה הִלמד.


בישראל הרפורמה קבעה שמבחנים וחלק מהעבודה הבית ספרית יחד יקבעו ציון הבגרות.
בחלק מהמקצועות הבגרות כוללת גם הערכה חלופית.


מבחנים בדרך הרגילה בודקים זיכרון. הערכה חלופית בודקת חשיבה, תכנון ועבודה בקבוצה.

לעתים מבחנים גדולים משפיעים חזק על עתיד התלמיד. זה יכול לגרום ללחץ.


הערכה חלופית עוזרת לתלמידים ללמוד לחשוב, לעבוד ביחד ולספר מה הם שיפרו.
המורה נותן משוב שמראה מה צריך לשפר.


כלים נפוצים הם: עבודות חקר, תלקיטים (אוסף עבודות), הצגות בעל פה ועבודות צוות.

שיטה זו שומרת גם על כללים חשובים של הערכה, כדי להיות הוגנת ונכונה.

היא גם עוזרת להכין תלמידים לכישורים שצריך בחיים ובשוק העבודה.