העתק סן אנדראס

העתק סן אנדראס (San Andreas Fault) הוא קו שבירה גאולוגי בדרום‑מערב קליפורניה. השבר הוא קו המגע בין שני לוחות טקטוניים, חתיכות גדולות של קרום כדור הארץ, הלוח הפסיפי והלוח הצפון‑אמריקאי. התזוזה לאורך השבר היא הגורם העיקרי לרעידות אדמה באזור. רעידת האדמה הגדולה והקטלנית ביותר של המאה ה‑20 באזור זה הייתה ב‑18 באפריל 1906 בסן פרנסיסקו.


אורכו של העתק סן אנדראס הוא כ‑1,300 קילומטר. מקובל לחלקו לשלושה חלקים עיקריים, כל חלק בעל התנהגות אחרת בתזוזה ובפעילות הסייסמית.


העתק סן אנדראס מסווג כשבר תזוזה אופקי ימני. משמעות הדבר היא שהתזוזה היא בעיקר אופקית, והצד ממערב לשבר (הלוח הפסיפי) נע כמעט צפונה‑מערבה יחסית לצד המזרחי. בחלק מרכזי של השבר יש זחילה ללא רעידות אדמה (aseismic creep), תזוזה איטית שמתנהלת בלי שחרור פתאומי של אנרגיה. בחלקים אחרים הלוחות "ננעצים" זה בזה; הלחץ מצטבר עד שהוא מנצח את החיכוך וגורם לקפיצה פתאומית ולרעידת אדמה. זהו המקור לרוב הרעידות החזקות.

קצב התזוזה הכולל בשבר הוא כ‑5 סנטימטרים בשנה. ברעידת 1906 חלה קפיצה של יותר מ‑6 מטרים בין הלוחות. את ההטיה של כבישים ורכבות אפשר היה לראות בבירור אחרי האירוע. על פי חישובים, בתנועת הלוחות הנמשכת אלפי עד מיליוני שנים, חצי האי קליפורניה עלול להתנתק ולנדוד צפונה מבחינה גיאוגרפית.


גילו של השבר מוערך בכ‑15, 20 מיליון שנה. החלק הצפוני זוהה רשמית בשנת 1895 על ידי הגאולוג אנדרו לאוסון, שקרא לו על שם אגם סן אנדראס. רק אחרי רעש 1906 התגלה אורכו המלא. אלפי רעידות קטנות מתרחשות באזור מדי שנה. בעיר פארקפילד, בין חלקו המרכזי לדרומי של השבר, נרשמו רעידות בעוצמה בינונית (5, 6) בקביעות כל כ‑20, 22 שנים בממוצע; תחזית מקומית מפורסמת חזה אירוע ב‑1993 שאחר‑כך קרה ב‑2004.

במשך 150 השנים האחרונות נרשמו שלוש רעידות חזקות לאורך השבר.


מחקרים גאולוגיים מצביעים על תבנית של רעידות גדולות בממוצע כל כ‑150 שנה בכל אזור נתון, על פני כ‑1,400, 1,500 השנים האחרונות. פירוק השבר אינו מתרחש בבת אחת; חלקים שונים נשברים בזמנים שונים, כאשר חלקים אחרים ממשיכים לצבור לחץ. בחלק הצפוני אירעה רעידת ענק לפני כ‑100 שנים (1906), ובחלק הדרומי העליון אירעה רעידת אדמה משמעותית ב‑1857. בדרום‑הדרומי של השבר לא נרשמה רעידת אדמה גדולה כבר למעלה מ‑300 שנים.

נכון לשנת 2007 ציינו מחקרים כי הלחץ המצטבר יכול להביא לרעידת האדמה הגדולה הבאה, המכונה "The Big One" (בעוצמה של 7 ומעלה). צופים שנזק כבד ייגרם לאזורים כמו פאלם ספרינגס, מחוזות סן ברנרדינו וריברסייד, אימפריאל, וכן שתורגש היטב בלוס אנג'לס ובסן דייגו.


החשש מרעידת האדמה הגדולה שימש כרעיון לסרט האסונות האמריקאי מ‑2015 "San Andreas", שבו שרשרת רעידות הורסות חלקים נרחבים מקליפורניה. בסרט מוצגת רעידה בעוצמה עד 9.6 בסולם ריכטר. בסרט הקולנוע על סופרמן יש עלילה נוספת שבה פושע מתכנן לשגר פגיעות כדי לשנות את ערך קרקעות, תוך שימוש בהעתק סן אנדראס כגורם להריסה.

העתק סן אנדראס הוא סדק גדול בקרקע בדרום‑מערב קליפורניה. סדק זה מפריד בין שתי חתיכות גדולות של הקרקע שנקראות לוחות טקטוניים. תזוזת הלוחות גורמת לרעידות אדמה.


השבר ארוך מאוד, כ‑1,300 קילומטרים. מחלקים אותו לשלושה חלקים.


השבר זז בעיקר לצדדים. זה נקרא "שבר תזוזה אופקי ימני". המערב זז צפונה‑מערבה יחסית למזרח. בחלקים מסוימים יש תזוזה איטית שקטה, שנקראת "זחילה ללא רעידות אדמה". בחלקים אחרים הלוחות "נתקעים" עד שהלחץ משתחרר ברעידה פתאומית.

הלוחות זזים בערך 5 סנטימטרים בשנה. ברעידת 1906 הסטייה הייתה גדולה מאוד, יותר מ‑6 מטרים. את זה אפשר היה לראות בכבישים שעקומו.


השבר קיים כבר מיליוני שנים, בערך 15, 20 מיליון שנה. החלק הצפוני זוהה בשנת 1895 על ידי גאולוג בשם אנדרו לאוסון. אחרי רעידת 1906 גילו את כל אורכו. בכל שנה יש אלפי רעידות קטנות ליד השבר.

בעיירה פארקפילד יש רעידות בעוצמה בינונית כל כ‑20 שנים בממוצע. חזו רעידת אדמה ב‑1993, אבל היא קרתה לבסוף ב‑2004.


המדענים מצאו שרעידות גדולות חוזרות באזור כל כמה מאות שנים. חלקים שונים של השבר נשברים בזמנים שונים. בחלק הצפוני הייתה רעידה גדולה בשנת 1906. בחלק הדרומי העליון הייתה רעידה ב‑1857. בחלק הדרומי ביותר לא הייתה רעידה גדולה כבר יותר מ‑300 שנה.

עד 2007 העריכו חוקרים שהלחץ עלול לגרום לרעידה חזקה הבאה, שיכולה להשפיע על דרום קליפורניה ועל ערים גדולות כמו לוס אנג'לס וסן דייגו.


הענין ברעידות האדמה נתן רעיון לסרט האסונות מ‑2015 "San Andreas". בסרט יש שרשרת רעידות שמרסקת חלקים מקליפורניה. גם בספרי קומיקס וסרטי סופר־גיבורים מוזכר רעיון של שימוש בשבר כדי לגרום נזק.