הפארק הלאומי עמק המוות שוכן על הגבול בין קליפורניה לנבדה. הפארק כולל את עמק המוות ואת חלקים של עמקים סמוכים, והוא משתרע על שטחים של מישורי מלח, דיונות חול, קניונים והרים. זהו הפארק הלאומי הגדול ביותר ב-48 המדינות הרצופות של ארצות הברית. עמק המוות גם נחשב לחם, הצחיח והנמוך ביותר בין כל הפארקים הלאומיים של ארצות הברית; הנקודה הנמוכה ביותר היא אגן בדווטר, כ-86 מטרים מתחת לפני הים. סביבת הפארק מוגדרת בדרך כלל כטבע בראשיתי, וכ-91% משטחו שמורים כך.
העמק ארוך וכיוונו צפונית, דרומית, באורך של כ-180 קילומטרים וברוחב ממוצע כ-40 קילומטרים. קרקעית העמק מכוסה במישורי מלח גדולים, כשמישור המלח המרכזי משתרע לאורך כ-64 קילומטרים ועל שטח של כ-500 קמ"ר. בין התופעות המפורסמות נמצאת "Racetrack Playa", מישור יבש שבו סלעים זזים ויוצרים עקבות ארוכים.
הר טלסקופ (Telescope Peak) ברכס פנאמינט הוא הנקודה הגבוהה בפארק, בגובה 3,368 מטרים. ההפרש הגדול בגבהים בין קרקעית העמק להר טלסקופ יוצר נופים דרמטיים ומשפיע על מזג האוויר המקומי.
עמק המוות הוא אחד המקומות החמים והצחיחים ביותר בצפון אמריקה. ב-10 ביולי 1913 נמדדה שם טמפרטורה רשמית של 56.7°C, והקיץ נעים לעתים קרובות עם טמפרטורות יומיות של 49°C ויותר. ב-16 באוגוסט 2020 נמדדה טמפרטורה של 54.4°C, שהיא בין המדידות החמות ביותר שנרשמו בעידן המדידות המודרניות. בחורף הטמפרטורות יכולות לרדת מתחת לאפס בלילה.
כמות המשקעים הממוצעת נמוכה מאוד. באגן בדווטר נרשמו בממוצע כ-38 מילימטרים לשנה. כשגשם יורד הוא לרוב סוחף ומשנה את פני השטח במהירות על ידי שיטפונות פתאומיים. לעיתים רחוקות מתקיימת פריחת פרחי בר מרהיבה אחרי חורף גשום, כמו שאירע ב-2005.
הנוף של עמק המוות נוצר במהלך מיליוני שנים על ידי תנועות קרום, שקיעה והתארגנות מחדש של סלעים. העמק הוא למעשה גראבן, מאגר שקוע בין רכסי הרים. הסלעים העתיקים ביותר שנחשפו עברו התמרה לפני כ-1.7 מיליארד שנים. בתקופות קרחוניות בעבר מילאו אגמי ענק את העמקים, למשל אגם מנלי, ואז התייבשו ויצרו מישורי מלח וצורות ייחודיות.
בתקופות שנמשכו מיליונים של שנים היו פרקי געשיות, השקעה של משקעים ימיים וסחיפה מהרכסים שמקיפים את העמק. מאורעות אלה יחד יצרו את המורכבות הגיאולוגית שנראית היום.
למרות הקושי שבחיים במדבר, הפארק משמר מגוון ביולוגי גדול. יש בו יותר מ-1,000 מיני צמחים, מתוכם כ-23 מינים אנדמיים (מינים שאינם נמצאים בשום מקום אחר), כמו Holmgrenanthe petrophila, צמח נדיר. בעלי החיים מותאמים לחום ולמחסור במים. בין המינים בולטים כבש גדול-קרניים (bighorn sheep), שועל הערבות, ובעיקר דג קטן ייחודי, Cyprinodon salinus, ה-Death Valley pupfish, ששרד שלוחות מים עתיקות.
הפארק תומך במספרים גדולים של מינים: כ-51 מיני יונקים, כ-307 מיני עופות, 38 זוחלים, 5 דו-חיים ו-4 מיני דגים.
בתי הגידול משתנים מאוד בגובה, מקרקעית המלח ועד פסגות גבוהות. מישורי המלח בדרך כלל נטולי צמחים, אך במקומות שבהם זורמים מי מעיינות יש צמחייה שופעת. צמחים מרכזיים בעמק כוללים צמחים מותאמים למדבר, ושורשים עמוקים שמוצאים מי תהום, לעתים עד 15 מטרים מתחת לפני הקרקע.
האזור היה מיושב על ידי קבוצות ילידים במשך אלפי שנים, ובסוף האלף הראשון הגיעו בני הטימבישה. השם "עמק המוות" ניתן על ידי קבוצה של מטיילים ב-1849 שנמלטו מהעמק לאחר חוויה קשה במסע. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 פרחה כרייה בחיפוש אחר זהב, כסף ובורקס. בוראקס הוביל לשימוש בצוותי "20 פרדות" כדי להעביר את המטען למרחקים ארוכים.
בסוף שנות ה-20 וב-30 פותחו אתרי נופש קטנים, וטירת סקוטי הפכה לאתר בולט. הנשיא קבע את האזור כמונומנט לאומי ב-1933. ב-1994 הוגדל השטח והוכרז פארק לאומי.
הפארק נגיש ברכב, ברכב שטח, ברגל ובאופניים על דרכים מסומנות. יש שבילי הליכה רבים, אזורי מחנאות ומרכז מבקרים בפרנס קריק. פעילויות פופולריות כוללות צפייה בכוכבים, טיולים גאולוגיים וצילום נופים. השמיים נחשבים לשמיים אפלים מצוינים לצפייה בכוכבים, בשל מרחקם האלקטיבי של רוב האזורים מאור בערים.
הפארק הלאומי עמק המוות נמצא על הגבול בין קליפורניה לנבדה. זהו אזור גדול עם מדבר, הרים ומישורי מלח. הנקודה הנמוכה ביותר היא אגן בדווטר. היא נמצאת כ-86 מטרים מתחת לפני הים.
העמק ארוך מאוד ומשתרע על מאות קילומטרים. יש בו מישורי מלח גדולים. מישור מלח הוא שטח שטוח עם מלח לבן על הקרקע. יש גם דיונות חול, קניונים והרבה הרים גבוהים ליד העמק.
זהו אחד המקומות החמים והיבשים בצפון אמריקה. הטמפרטורות בקיץ יכולות לעלות מעל 49°C. לפעמים יורד גשם חזק שגורם לשיטפונות קטנים ולפריחה מרהיבה של פרחים אחרי החורף.
העמק נוצר במשך מיליוני שנים על ידי תנועות של קרום כדור הארץ. פעם היו אגמי ענק במקום, כמו אגם מנלי. בהיסטוריה הגיעו לכאן אנשים רבים. ב-1849 קבוצה שנתקעה בעמק נתנה לו את השם "עמק המוות". מאוחר יותר חיפשו פה בוראקס, שממנו ייצרו מוצרי סבון.
למרות החום והיבש, יש בפארק צמחים ובעלי חיים מיוחדים. יש בו יותר מאלף מיני צמחים. חלק מהצמחים והחיות יש להם התאמות מיוחדות לחיות בלי הרבה מים. יש גם דג קטן בשם pupfish (פאפפיש), שמצליח לחיות במי מעיינות מלוחים.
אפשר לבקר ברכבים, ללכת בשבילי הליכה וללון במחנות. יש מרכז מבקרים עם תצוגות על טבע והיסטוריה. בלילה אפשר לראות כוכבים רבים, כי השמיים כאן כהים וכאן רואים את שביל החלב בעין טובה.
תגובות גולשים