הפועל הצעיר

„הפועל הצעיר" (הפוה"צ) הייתה מפלגת פועלים ציונית שפעלה בארץ ישראל. ציונות, רעיון להקמת חיים לאומיים יהודיים בארץ ישראל. מטרות המפלגה היו להגשמת הציונות וליצירת חברה עברית עובדת. היא שאפה לקדם "כיבוש העבודה", כלומר לעודד יהודים לעבוד בארץ במושבות ובעיר.

התנועה הושפעה מתורתו של א"ד גורדון, שהשפעתו הייתה רעיונית על המתיישבים. המפלגה נוסדה בפתח‑תקווה בשנת 1905 על ידי יוצאי תנועת "צעירי ציון" בגולה. היא הייתה המפלגה הראשונה שהוקמה בארץ ונפרדה ממפלגת‑אם בחו"ל.

חברי המפלגה דחו את תורת מרקס (אידיאולוגיה סוציאליסטית שמדברת על מאבק בין מעמדות) ואת רעיון מלחמת המעמדות. הם גם התנגדו להשתתפות בארגונים הסוציאליסטיים הבינלאומיים, כמו האינטרנציונל הסוציאליסטי, ארגון מפלגות סוציאליסטיות בעולם.

בשנת 1907 יצא עיתון המפלגה "הפועל הצעיר". ב‑1908 קראו לחברי התנועה הבולטים לעלות לארץ ולעבוד בחקלאות. חבריה היו בין מקימי דגניה ונהלל, והיו מעורבים בהקמת הסתדרות החקלאית ובהקמת ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ.

ב־1920 נערכה ועידת פראג שבה הוקמה התאחדות עולמית של "הפועל הצעיר" ו"צעירי ציון". היו חילוקי דעות על הקשר עם התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית ועל דגש הפעולה בגולה מול בארץ; ההחלטות שילבו גישות שונות.

בשנת 1923 התחולל שינוי ביחס המפלגה לסוציאליזם, וגם שלחה משקיפים לקונגרס האינטרנציונל בהמבורג. ב‑1930 התאחדה עם "אחדות העבודה" והקימה את מפא"י, בראשות דוד בן־גוריון. בין מנהיגי המפלגה בולטים: יוסף שפרינצק, יוסף אהרונוביץ' ואליעזר קפלן.

הפועל הצעיר הייתה מפלגת פועלים בארץ ישראל. היא נוסדה בפתח‑תקווה ב‑1905 על ידי צעירי ציון. ציונות, רצון יהודי לחיות בארץ ישראל.

המטרה הייתה לעודד יהודים לעבוד בארץ, ובייחוד בחקלאות. הם תמכו בהקמת מושבות חקלאיות כמו דגניה ונחלל (נהלל). המפלגה הוציאה עיתון בשם "הפועל הצעיר".

חברי המפלגה סירבו לרעיונות של קרל מרקס על מאבק מעמדות. הם רצו שהעבודה בארץ תהיה בידי היהודים עצמם.

ב־1920 התקיימה ועידה בפראג וקמו קשרים עם צעירי ציון בחו"ל. בסוף, ב־1930, המפלגה התאחדה עם אחדות העבודה והפכה לחלק ממפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י). מנהיגים חשובים היו יוסף שפרינצק ויוסף אהרונוביץ'.