שימשו להטלת מאות אלפי טונות חומר נפץ על ערים יפניות במהלך מלחמת העולם השנייה.
והרגו 814 מאזרחי העיר.
מתפוצצות על עמדות של הוייטקונג בדרום סייגון בשנת 1965.
המונח 'הפצצת שטיח' מתייחס לשימוש במספר רב של פצצות כלל-שימוש בלתי מונחות, לעיתים רבות פצצות תבערה (פצצות שגורמות לשריפה), כדי לכסות ולהשמיד אזור שלם. המטרה יכולה להיות השמדה של כוחות אויב וציוד, או השפעה על המורל של האויב. המונח נולד מההשוואה לשטיח שמכסה רצפה בכללותה.
במקור ביצעו גלים של מטוסים את ההפצצה, כשהמטוסים חוזרים אל המטרה שוב ושוב. כיום מפציץ כבד או טיל יכולים ליצור אפקט דומה באזור מצומצם על ידי שחרור פצצות רבות. גם מערכות ארטילריה כמו MLRS, מערכת משגרי רקטות מרובים, יכולות לפגוע באזורים באופן דומה.
השיטה פותחה במלחמת העולם השנייה בידי בריטניה. האמריקאים אימצו אותה כדי לפגוע במורל הגרמנים ולהשמיד ערים עם תעשיות נשק. התאוריה הושפעה מתיאוריותיו של האסטרטג האיטלקי ג'וליו דואה, שטען שהפצצה של ריכוזי אוכלוסייה יכולה להכריע מדינות.
התיאוריה פינקה גם בתרבות, לדוגמה בספריו של ה.ג. וולס, והאמונה הייתה אז שאין דרך יעילה להגן מפניה. דוגמה מוקדמת שבחנה את הרעיון היא הפצצת גרניקה במלחמת האזרחים בספרד, שבוצעה בגלים על ידי לגיון הקונדור הגרמני.
בריטניה ציפתה להפצצות על עריה לאחר שהכריזה מלחמה ב-1939. הבריטים הקימו זרוע מפציצים שיכלה להטיל אלפי טונות של פצצות על מטרה בודדת. כשארצות הברית הצטרפה, החלו גיחות הפצצה מסביב לשעון.
הדוגמה הבולטת היא דרזדן (13, 15 בפברואר 1945): 1,300 מפציצים הטילו כ-3,900 טונות של פצצות ופצצות תבערה בארבעה גלים. מוותם של קורבנות מוערך בין 25,000 ל-40,000. כ-34 קמ"ר במרכז העיר, כ-85% מהמבנים, נחרבו.
הפצצת שטיח הופעלה גם נגד ריכוזים ביפן, כולל בטוקיו.
ויכוח על יתרונות הפצצת שטיח מול פצצה מדויקת נמשך. עד שנות ה-70 היו פצצות לא מדויקות בגובה רב. ניסו להשיג דיוק מגובה רב על חשבון הרס נרחב. הפצצת שטיח קשורה גם לדוקטרינות של נשק הרסני רחב היקף, בדומה לשימוש בכמה ראשי קרב.
במאה ה-21 מקובל להשתמש בהפצצות מדויקות יותר במקום הפצצת שטיח.
שימשו להטלת מאות אלפי טונות חומר נפץ על ערים יפניות במהלך מלחמת העולם השנייה.
והרגו 814 מאזרחי העיר.
מתפוצצות על עמדות של הוייטקונג בדרום סייגון בשנת 1965.
'הפצצת שטיח' היא כשזורקים הרבה פצצות על אזור רחב. קוראים לזה כך כי הפצצות מכסות את המקום כמו שטיח.
בזמנו היו גלים של מטוסים שחזרו אל המטרה שוב ושוב. היום מכונות גדולות או משגרי רקטות יכולים לפגוע באותו האזור.
בריטניה פיתחה את השיטה במלחמת העולם השנייה. כשהאמריקאים הצטרפו, הפציצו הרבה פעמים.
דוגמה גדולה היא דרזדן ב-13, 15 בפברואר 1945. כ-1,300 מפציצים הטילו כ-3,900 טונות פצצות. מוערך שכ-25,000, 40,000 אנשים נהרגו. חלק גדול מהעיר נחרב.
הפצצה כזו נעשתה גם בטוקיו ובערים יפניות אחרות.
חלק מהאנשים חשבו שזה יעיל להכניע אויב. אחרים העדיפו פצצות מדויקות יותר. היום נהוג להשתמש בפצצות מדויקות.