הפקת אנרגיה מפסולת (Waste to Energy, WTE) היא שיטה שממירה פסולת לחום או לחשמל. בזמן פירוק הפסולת נפלטים גזים כגון מתאן, שניתן להפיק מהם אנרגיה. לפי מדרג הפסולת, השבה של אנרגיה היא העדיפות החמישית.
שריפה להפקת אנרגיה מטפלת בפסולת שראשית עברה מיון וכל חומר ניתן למחזור הוצא. פסולת שיורית (Residual Waste) מועברת לתא הבעירה במתקן סגור. הבעירה מתבצעת בטמפרטורות גבוהות, כ-800, 1000 מעלות צלזיוס, עם עודף חמצן ולעיתים דלק עזר.
תהליך השריפה מנצל את החום ליצירת קיטור ולהנעת גנרטור. נפח הפסולת קטן משמעותית בתהליך, עד כ-10% מנפחה המקורי. המשקל של התוצר משתנה; חלק מהנתונים מצביעים על כ-20% משקל, אך אם מסתכלים רק על האפר הערך יכול להתקרב ל-45%.
שאריות השרפה הן בעיקר: אפר תחתון, אפר מרחף, מתכות וגזי פליטה.
- אפר תחתון: נותר בתחתית התנור. הוא משמש לעיתים כחומר לבנייה או נשלח להטמנה.
- אפר מרחף: חלקיקים זעירים שנלכדים במערכות טיהור. הוא מכיל מזהמים ועובר הטמנה מיוחדת.
- מתכות: מתכות כבדות עלולות להישאר באפר או כחלקיקי פליטה.
- גזי שרפה: מכילים כימיקלים מזיקים, כולל דיאוקסינים (חומרים מסרטנים), PCBs, PAHs וחלק ממתכות הכבדות כגון עופרת, קדמיום וכספית.
מתקני השבה כוללים שלב הפרדה וחילוץ חומרים למחזור, טיפול בפסולת האורגנית וניהול הבעירה וטיהור הגזים שנוצרים. האנרגיה הנוצרת מומרת לחשמל או לחום.
מתקני שרפה חייבים לעמוד בתקני איכות אוויר מחמירים. באיחוד האירופי נקבעו ספים למזהמים שונים, כגון דיאוקסינים, חלקיקים, תרכובות אורגניות, תחמוצות גופרית וחנקן, גזים חומציים ומתכות כבדות.
יש טכנולוגיות הנדסיות לצמצום הפליטות. בין השיטות נמצאות שיקוע מכני, שיקוע אלקטרוסטטי ושיקוע רטוב. מערכות אלה מפחיתות את הזיהום אך אינן מסננות אותו לחלוטין. חוקרים מצביעים על קשיי אכיפה ועל סיכונים בריאותיים שנובעים מחשיפה לתוצרי השרפה, במיוחד לדיאוקסינים.
בכמה מדינות פרצו מחאות מקומיות נגד הקמת משרפות. בישראל התגלעו מחאות לאחר החלטת הממשלה להקים מתקן השבת אנרגיה ראשון במעלה אדומים.
מתקנים מודרניים משלבים מכשירים לטיהור פליטות לפני שחרור לאוויר, כדי לעמוד בדרישות רגולטוריות ולהפחית סיכונים.
באירופה קיימים מעל 400 מתקנים. חלקם קרובים למרכזי ערים, כמו וינה, פריז ולונדון; אחרים נמצאים באזורים תעשייתיים או בנמלים. הצבת מתקנים בקרבת הערים מקצרת מרחקי שינוע, חוסכת הוצאות תחבורה ומפחיתה זיהום משאיות, אך פוגשת התנגדות תושבים.
ב-2016 נרשמו כ-5.3 מיליון טון פסולת עירונית בישראל. רק כ-21% הועברו למיחזור, והשאר הוטמנו. קצב גידול האוכלוסייה כ-1.8% בשנה, והערכת המשרד להגנת הסביבה מציינת עלייה לכ-6.7 מיליון טון עד 2030.
היטל ההטמנה בישראל נמוך יחסית למדינות מפותחות. אין חוק האוסר הטמנת פסולת לא מטופלת, כפי שיש בדירקטיבה האירופית.
בשנים האחרונות קודמו הפרדה במקור ומתקני מיון אזוריים. במקומות שבהם התקינו תוכניות והתקבלו תמיכות, שיעורי ההפרדה הגיעו ל-30, 40%. יחד עם זאת, חלק מהרשויות לא משתתפות במסלולים אלה מסיבות כלכליות ובירוקרטיות.
במסגרת חקיקה בולטת נחקקו חוק האריזות (2011) וחוק איסוף ופינוי פסולת למחזור (1993). חוקים אלה מנסים להפחית פסולת ולהגדיל את המחזור.
התוכנית מ-2018 קובעת יעדים חדשים: 26% הטמנה, 51% מיחזור ו-23% השבת אנרגיה. המשרד מעריך כי בלעדיי הקמת מתקני השבה יהיה קשה להגיע ליעדים.
התוכנית בחנה חלופות כלכליות וסביבתיות. המנהל ממליץ על "חלופה 2030", כי היא משפרת את שיעורי ההטמנה, המיחזור והעלות לרשות.
החלופה כוללת רשת מתקני מיון ארצית, הפרדה מקומית מוגברת ו-3 מתקנים להשבת אנרגיה. בהנחה זו, כל הפסולת תעבור מיון, 62% תמויין טכנולוגית, ו-38% תופרד במקור. התוצאה המוערכת: 26% הטמנה, 51% מיחזור ו-23% השבת אנרגיה. עלות טיפול משוערת: כ-460 ש"ח לטון.
זו חלופת ה"עסקים כרגיל". בה לא מתקיימות השקעות חדשות. לפי הערכה זו, 55% מהפסולת לא תעבור מיון ותתלחש 80% הוטמנה. עלות טיפול משוערת: כ-514 ש"ח לטון.
התוכנית כוללת הקמת מתקני מיון, מתקני עיכול אנאירובי (טיפול ביולוגי בפסולת אורגנית) ומתקני השבת אנרגיה. שישה מתקני מיון חדשים אמורים לקום עד 2024. יוקמו גם ארבעה מתקני עיכול אנאירובי, ומתוכנן מתקן ראשון בשפד"ן לטיפול בכ-1,000 טון ביום. שלושת מתקני ההשבה הראשונים יוכלו לקלוט עד כ-10% מהפסולת כל אחד, וביחד לסייע בעמידה ביעדי 2030.
הפקת אנרגיה מפסולת היא דרך לשנות פסולת לחשמל או לחום. מתאן הוא גז שיוצא מהפסולת. אפשר לקבל ממנו אנרגיה.
שריפה מטפלת בפסולת שלא ניתנת למחזור. קודם מפרידים חומרים למחזור כמו פלסטיק ונייר. השריפה נעשית בתנור חם מאוד.
התהליך מקטין את נפח הפסולת. נשארות כמות של אפר ומתכות.
יש ארבע תוצאות עיקריות: אפר תחתון, אפר מרחף, מתכות וגזים. אפר מרחף הוא חלקיקים קטנים שמגיעים ממערכת הטיהור. גזי השרפה יכולים להכיל חומרים מזיקים. אחד החומרים המזיקים נקרא דיאוקסין. דיאוקסין עלול לגרום למחלה, לכן מטפלים בפליטות בזהירות.
יש חוקים שמגבילים זיהום מהמתקנים. משתמשים במכשירים שמורידים חלק מהזיהום. הם לא מסירים את הכול. לכן אנשים מודאגים ולעיתים מתנגדים להקמת משרפות.
באירופה יש הרבה מתקנים, אפילו בערים גדולות כמו וינה ופריז. הקמת מתקנים קרוב לערים חוסכת עלות שינוע הפסולת.
ב-2016 נוצרו בישראל כ-5.3 מיליון טון פסולת עירונית. רק כ-21% ממנה ממוינים למחזור. המדינה צופה כ-6.7 מיליון טון עד 2030.
התוכנית קבעה יעדים: 26% הטמנה, 51% מיחזור ו-23% השבת אנרגיה. המשרד רוצה לבנות מתקנים ולשפר הפרדה במקור.
בחלופה זו יוקמו מתקני מיון בפריסה ארצית, ותוקמו 3 מתקנים להשבת אנרגיה. יש תוכנית גם למתקני עיכול אנאירובי (טיפול ביולוגי בפסולת אורגנית). שישה מתקני מיון אמורים לפעול עד 2024. הצעדים האלה יעזרו להפחית הטמנה ולשפר מיחזור.
תגובות גולשים