הפרטה היא מכירה או העברה של נכסים או שירותים שהיו בבעלות ממשלתית לבעלות פרטית. כלומר הממשלה מצמצמת את התפקיד הישיר שלה במשק. ההליך ההפוך נקרא הלאמה (חזרת נכס לבעלות המדינה).
הליכי הפרטה התקיימו בישראל מאז שנות ה-60. בשנים הראשונות נמכרו חברות שונות ונפתחו חברות בבורסה. דוגמות מוקדמות כוללות את אוצר החייל (1962) וחלק מהבעלות בבנק סוויס-ישראל (בשנות ה-60). לאחר המהפך הפוליטי ב-1977 הצהיר שר האוצר שמחה ארליך על כוונה למכור חברות ממשלתיות. ב-1978 החליטה ועדת שרים למכור עשרות חברות כדי לצמצם את מעורבות המדינה. ההפרטה החלה להתגבר משמעותית החל מ-1986, בעקבות גל עולמי שהובל, בין היתר, בבריטניה.
עד כה הופרטו בישראל כ-90 חברות ממשלתיות וחברות בנות. בין השנים 1991 ל-2003 הכנסות המדינה ממכירות אלה הגיעו לכ-8.75 מיליארד דולר.
יש לשים לב: שינוי פנימי בקיבוצים נקרא לרוב ״הפרטה״, אך הקיבוץ הוא ישות פרטית-התנדבותית ולא תהליך הפרטה של נכס ציבורי.
המגזר הציבורי כולל גופים ומוסדות שנוצרו עוד לפני הקמת המדינה. אלה כללו מוסדות לאומיים ועסקים שהמשיכו לפעול אחרי הקמת הממשלה. המגזר הציבורי עוסק ביצירת תחרות, אספקת שירותים ציבוריים וייצוב הכלכלה בזמנים קשים.
בין המגזר הציבורי לגופים פרטיים נוצרו קשרים של שיתוף פעולה והשקעות משותפות. לעיתים קשה להפריד בין שיקולים פוליטיים לשיקולים כלכליים בהחלטות על ניהול חברות ציבוריות.
כאשר הוקמה המדינה, הועברו אליה מוסדות שפעלו כבר קודם. הממשלה מפעילה ומממנת ארגונים כדי להשיג מטרות כלכליות וחברתיות. היקף המעורבות של המדינה נקבע גם לפי הוצאות ביטחוניות והצורך בשירותים אחרים.
פעילות המגזר הציבורי נמדדת לעיתים דרך הצריכה הציבורית. צמצום בצריכה משקף ירידה במעורבות המדינה במשק.
הפרטה מעוררת ויכוח אידאולוגי. יש שתי תפיסות עיקריות: הגישה הליברלית המעודדת שוק חופשי ותחרות, והגישה הסוציאליסטית שמעדיפה ניהול מדיני של שירותים חברתיים. יש הטוענים ששירותים מסוימים מהווים תפקיד ממשלתי ודורשים אספקה ציבורית.
בשיטות ביצוע קיימת שונות: בישראל נהוג למכור את גרעין השליטה (מכירת השליטה בחברה) ולא פעם להחזיק פחות מניות לציבור כמו במדינות אחרות.
הופרטו חברות מתחומים שונים, ביניהם בנייה ותשתיות, אנרגיה ומים, תחבורה, בנקאות ותעשייה, תיירות ובריאות. חלק מההפרטות היו מלאות, וחלק היו חלקיות.
הפרטה היא מכירת חברות ושירותים שהממשלה הייתה הבעלים שלהם. זה אומר שמישהו פרטי קונה ומנהל את החברה.
הפרטות התחילו בישראל כבר בשנות ה-60. המדינה מכרה חברות קטנות וגדולות. בשנות ה-70 וה-80 התקבלו החלטות גדולות על מכירות. משנות ה-80 זה התגבר.
בין 1991 ל-2003 המדינה קיבלה כ-8.75 מיליארד דולר ממכירות של חברות. עד היום הופרטו כ-90 חברות.
זכרו: קיבוץ הוא קבוצה פרטית של אנשים. שינויים בקיבוץ לא נחשבים הפרטה.
המגזר הציבורי כולל מוסדות שהוקמו לפני המדינה. הם נותנים שירותים חשובים לאנשים, כמו סיוע בזמנים קשים.
יש מי שאוהב הפרטה. הם רוצים שוק חופשי ותחרות. ויש מי שחושב שממשיכים צריכים לנהל שירותים חשובים. לפעמים המדינה מוכרת את השליטה בחברה במקום למכור מניות לציבור.
היו הפרטות בתחומים כמו אנרגיה, תחבורה, בנקאות ובריאות. חלק מהמכירות היו מלאות וחלק חלקיות.
תגובות גולשים