הצי היווני

הצי היווני (הצי ההלני) הוא הצי המלחמתי של יוון המודרנית. ראשיתו בספינות סוחר מוסבות שנאספו ונלחמו במלחמת העצמאות של 1821. מפקדי הצי באותה תקופה כללו את אדמירל מיאוליס ואת ולסקרינה בובולינה. בגלל שמרב האוניות הגיעו מאיי אידרה, ספטסאי ופסארה, כונה הכוח "צי שלושת האיים". יואניס קפודיסטריאס הקים צי לאומי וביסס אותו בפורוס.

בתקופת המלוכה הרחיב אוטון את הצי והוקמה אקדמיה לקצינים ימית כבר ב-1845, ושוב ב-1884 בשם הסכולה נאפטיקון דוקימון. תחת ראש הממשלה חרילאוס טריקופיס הובאה משלחת צרפתית לאימון הקצינים ונרכשו שלוש אוניות מערכה בשםיהם של האיים "אידרה", "ספטסאי" ו"פסארה". רכישות אלה הבטיחו עליונות יחסית מול הצי העות'מאני, אך במהלך מלחמת יוון, טורקיה (1887) הצי נשאר פעמים רבות בנמלים בגלל פיקוד כושל.

במאה ה-20 נרכשה הסיירת המשוריינת "גאורגיוס אוורוף" (Georgios Averof). אונייה זו סייעה לשחרור איי הים האגאי וניצחה את הצי העות'מאני במלחמת הבלקן הראשונה. ב-1914 נרכשו גם שתי אוניות מערכה מדגם "מיסיסיפי" וקצת ספינות נוספות. במהלך מלחמת העולם הראשונה החרימו בנות הברית את הצי של יוון לפרק זמן, אך עם הצטרפות יוון לבעלות הברית ב-1917 הוחזרו האוניות שנותרו.

בין המלחמות הושם דגש על הזמנת כלי שיט קלים, צוללות ומשחתות, וכן על אימונים. ב-15 באוגוסט 1940 טורפדה צוללת איטלקית את הסיירת הקלה "אלי" והטביעה אותה. עם פלישת איטליה ב-28 באוקטובר 1940, הצי פעל לצד הצי הבריטי. לאחר הפלישה הגרמנית ב-1941 לבריטים ולאויבים אחרים, רוב האוניות נמלטו לאלכסנדריה שבמצרים, בראשן ה"אוורוף", והמשיכו להילחם בעיקר בים התיכון ובאזורים אחרים, כולל ליווי שיירות והשתתפות בפלישה לנורמנדי. הצי שב ליוון אחרי נסיגת הכוחות הגרמניים באוקטובר 1944.

הצי השתתף במלחמת האזרחים ביוון (1946-1949) לצד הממשלה האנטי-קומוניסטית. עם הצטרפות יוון לנאט"ו התגבר שיתוף הפעולה עם הצי האמריקני, והצי השתמש יותר בכלים אמריקניים. מאז שנות ה-60, לאור המתיחות המחודשת עם טורקיה, התפקיד המרכזי של הצי הוא להתמודד עם האיום ממנה. בשנים האחרונות השתתף הצי במלחמת המפרץ (1991) ובפעולות ימיות נגד הטרור אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001. בשנת 2006 נשלחה הפריגטה היוונית "קנאריס" (Kanaris) למשימות ימיות במסגרת כוח יוניפי"ל במטרה למנוע הברחות נשק ללבנון.

הצי כולל יחידות לוחמות ואמצעים ימיים שונים. בין כלי השיט של הצי: פריגטות (כמו Meko-200HN ו-Kortenaer), ספינות מהירות וסטי"לים (כדוגמת Super-Vita ו-La Combattante), צוללות (דגמי Glaukos ו-Poseidon), נחתות (Jason ו-Zubr/Pomornik), ספינות תותחים ושולות מוקשים, וכן אוניות עזר ותובלה. לצי גם מרכיב אווירי הכולל מטוסי פטרול כמו P-3B אוריון ומספר מסוקים וכלי טיס ימיים.

הצי עבר שבילים רבים בהיסטוריה: הקמה במהלך המאבק לעצמאות, מודרניזציות במאה ה-19 וה-20, שירות לצד בנות הברית במלחמות ועיקר מיקוד בעשורים האחרונים בשמירה על הים מול אתגרים אזוריים ובשיתופי פעולה בינלאומיים.

הצי היווני הוא הצי של יוון. הוא התחיל ב-1821 בזמן מלחמת העצמאות. הספינות אז היו ספינות סוחר שהוסבו להלחם. הרבה מהאוניות היו מאיי אידרה, ספטסאי ופסארה. לכן קראו לו "צי שלושת האיים". מנהיגים מפורסמים אז היו מיאוליס ובובולינה. קפודיסטריאס הקים צי לאומי ובסיס בפורוס.

במאה ה-19 המלך אוטון חיזק את הצי. הוקמה אקדמיה לאימון הקצינים, שזה מקום שבו לומדים להיות קצין ים. בסוף המאה ה-19 נרכשו אוניות גדולות ששיפרו את הצי.

במאה ה-20 נרכשה הסיירת "אוורוף". היא עזרה לשחרר איים בים האגאי. ב-1940 צוללת איטלקית הטביעה את הסיירת הקלה "אלי". כשהגרמנים כבשוה את יוון ב-1941, רבות מהאוניות הפליגו למצרים והמשיכו להילחם לצד הבריטים. אחרי שהגרמנים נסוגו ב-1944, הצי חזר ליוון.

הצי השתתף במלחמת האזרחים ביוון. אחר כך יוון הצטרפה לנאטו, ברית של מדינות שעובדות יחד. מאז היו שיתופי פעולה עם ארצות הברית. הצי עבר מודרניזציה והוסיף צוללות, פריגטות ומסוקים. בשנות ה-90 ותחילת המילניום הצי השתתף בפעולות בינלאומיות, כמו במלחמת המפרץ ובפעולות נגד הטרור. ב-2006 אוניית הפריגטה "קנאריס" סייעה למנוע הברחות נשק ללבנון.

פריגטה - אוניית מלחמה מהירה.
צוללת - אונייה שיודעת לשחות מתחת למים.
נחתת - ספינה שמובילה חיילים או כלי רכב לחוף.
מסוקים - כלי טיס שמסייעים לצי במבצעים ובשיטור ים.

הצי עבר שינויים רבים. היום הוא מגן על הים של יוון ועוזר בכוחות בינלאומיים.