הקונגרס הציוני העולמי הראשון התקיים בבזל, שווייץ, ב-29, 31 באוגוסט 1897. יוזמו ומנהיגו היה בנימין זאב הרצל. המטרה הייתה להפוך את רעיון הציונות, התנועה ששאפה להקים בית לאומי ליהודים, לתנועה מדינית מאורגנת עם מוסדות ותקציב.
הרעיון לכנס קונגרס נוצר בעקבות ההתרגשות סביב ספרו של הרצל, "מדינת היהודים", וכישלון בגיוס הון פרטי. הבנקאי יעקובוס קאן סיפק תמיכה כספית וקשרים שהקלו על הקמת הקונגרס. המטרה הייתה לרכז תומכים וליצור מסד פוליטי למהלך הקולקטיבי.
הרצל שקל לקיים את הקונגרס בציריך כדי להדגיש נייטרליות מדינית. נציגים מרוסיה חששו מקשר למהפכנים, ולכן הוצע מינכן. לבסוף, לאחר לחץ של קהילת מינכן שהתנגדה, הועבר המיקום לבזל.
הטקס נפתח בבזל בנוכחות 208 צירים מ-16 מדינות וקהל גדול. קרפל ליפה, מזקני החובבים, פתח את הכנס והעביר את הפטיש להרצל. קהל רב הילל את הרצל והוא נבחר פה אחד לנשיא הקונגרס. מקס נורדאו נאם וסקר את מצוקת היהודים ברחבי העולם.
הקונגרס פעל בוועדות ודן במדיניות. הוסכם להקים ארגון ציוני עולמי עם ועד פועל, ועד מנהלוני שמרכז פעילות, שיושבו בו חברים בוינה בראשות הרצל. נקבעה גם תרומה שנתית מרצון בשם "השקל הציוני" (מילולית: תשלום שנועד לתמיכה בתנועה). הוחלט על שיטת בחירות שבה כל מאה תורמים בוחרים ציר אחד.
היו חילוקי דעות בין תומכי עלייה והתיישבות מיידית בארץ ישראל לבין אלה שסברו שיש להשיג ערבויות מדיניות קודם. כפיצוי אומצה תוכנית בזל, שנוסחה באופן זהיר משפטית: מטרת הציונות היא ליצור לעם היהודי "בית ונחלה בארץ־ישראל" ולחקוק זאת במשפט הבינלאומי.
בסיום הכריז הרצל: "תם הקונגרס הציוני הראשון". הקהל חגג בקריאות והריע: "לשנה הבאה בירושלים!".
הקונגרס נתן תדמית רשמית לתנועה הציונית והציב לה מטרה ברורה. הוא איחד יהודים ממזרח וממערב, יסד מוסדות כמו ההסתדרות הציונית והוועד הפועל, וקבע כללים למימון ובחירת נציגים. הוא גם הביא לשיח בינלאומי על הבעיה היהודית, ויצר גל תגובות, כולל התנגדות מצד גורמים דתיים ונוצריים. בתקופה שלאחריו נמשכו דיונים והשפעות על דרכי הפעולה של התנועה הציונית.
הקונגרס הציוני הראשון התקיים בבזל ב-29, 31 באוגוסט 1897. הוא נערך בראשות בנימין זאב הרצל. המטרה הייתה לארגן את היהודים שרצו בית בארץ ישראל. "ציונות" היא התנועה שרצתה בית כזה.
הרצל פרסם את רעיונו ואז אנשים רבים התעניינו. הבנקאי יעקובוס קאן עזר בכסף. הרצל בחר בזל כעיר ניטרלית לקונגרס.
בפתיחה נכחו 208 נציגים מ־16 מדינות. קרפל ליפה נתן את הכיסא להרצל. הקהל הריע חזק והרצל נבחר לנשיא.
הצירים בחרו להקים ארגון כולל לתנועה. הם קבעו גם "השקל הציוני", תרומה שנתית קטנה כדי לממן פעולות. הם קבעו שכל מי שיתרום יוכל לבחור נציג.
היו דעות שונות. חלק רצו לעלות לארץ מיד. הרצל ואחרים רצו להשיג תחילה תמיכה מדינית. הם הגיעו לפשרה וכתבו את תוכנית בזל: המטרה היא ליצור "בית ונחלה בארץ־ישראל".
בסיום כולם שמחו וקראו "לשנה הבאה בירושלים!".
הקונגרס יסד מוסד ונתן תדמית לתנועה הציונית. הוא חיבר יהודים ממקומות שונים והתחיל מהלך ארגוני גדול לקראת מטרה משותפת.
תגובות גולשים