הקפלה הסיסטינית נמצאת בארמון האפיפיור בקריית הוותיקן ברומא. היא משמשת לטקס הקונקלווה (תהליך סגור לבחירת האפיפיור) ומפורסמת בעיקר בזכות ציורי הפרסקו (ציור על טיח רטוב) שבתקרתה ובקיר המזבח.
הקפלה נבנתה במקום שבו עמדו קפלות קודמות, ובניה החדשה הוזמנה על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי (שמה של הקפלה נגזר משמו). האדריכל באצ'ו פונטלי תכנן את המבנה במידות שמזכירות את בית המקדש הראשון, ובינייתו התחילה ב-1477 והסתיימה ב-1480. לאחר הבנייה הוזמנו ציירים מפורסמים של תקופת הרנסאנס לקשט את הקירות.
בתחילת המאה ה-16 נוצרו סדקים בתקרה בעקבות שקיעת קרקע. האפיפיור יוליוס השני הזמין את מיכלאנג'לו לתקן ולצייר תקרה חדשה. מיכלאנג'לו עבד על התקרה מ-1508 והציג פרסקו ענק בשנת 1512. מאוחר יותר צייר גם את פרסקו "יום הדין האחרון" על קיר המזבח (1536, 1541).
המבנה מלבני ופשוט מבחוץ, ללא חזית חיצונית כי הכניסה היא מתוך ארמון האפיפיור. החלל הפנימי מחולק לשלושה מפלסים: מרתף נמוך, אולם מרכזי גדול (הקפלה) וחלל עליון ששימש לשומרים. המידות של האולם עוצבו לפי מידות בית המקדש: אורך כ־40 מטר, רוחב כ־13 מטר וגובה כ־20 מטר. בקירות יש חלונות גדולים, אך חלקם נחסמו עם השנים. המחיצה הפנימית מפוסלת ומשמשת להפרדה בין אזורים שונים בקפלה.
בקירות הקפלה צוירו שני מחזורים של פרסקאות שמתארים אירועים מחיי משה ומהחיים של ישו. העבודה נעשתה במהירות יחסית, בין 1481 ל-1482, על ידי צוותים בראשות אמנים כמו פייטרו פרוג'ינו, סנדרו בוטיצ'לי וקוזימו רוסלי. הפרסקאות מסודרות כרונולוגית וכוללות סצנות מרכזיות כגון יציאת משה ממצרים, חציית ים סוף, טבילתו של ישו והסעודה האחרונה.
האופי האמנותי מדגיש פרספקטיבה (שיטה לצייר עומק במרחב), דמויות ותיאורים דרמטיים. הפרסקאות מצביעות גם על הקשר התיאולוגי בין הברית הישנה לברית החדשה, כשהדמויות והנושאים של משה מוצגים כמקבילים לישו.
תקרת מיכלאנג'לו היא סדרה מרכזית של פרסקואים שמבוססים בעיקר על ספר בראשית. בחלק המרכזי יש תשעה ציורים גדולים שמתארים בריאה וסיפורים מהתנ"ך (לדוגמה: בריאת אדם, בריאת חוה, המבול ותיבת נח). סביבם צייר מיכלאנג'לו נביאים, סיבילות (נביאות מן המסורת הקלאסית), ועשרים דמויות עירומות הנקראות ignudi (עירומים ציוריים). בתוך התקרה יש גם מדליונים שמנציחים סצנות אחרות.
פרסקו "יום הדין האחרון" משתרע על קיר המזבח. הוא צויר בין 1536 ל-1541 וכולל יותר מ-300 דמויות. במרכז נראה ישו כשופט, ומסביבו הקדושים. הדמויות עירומות בחלקן, ועל כך התעוררה מחלוקת. לאחר מותו של מיכלאנג'לו כוסו חלקים מהדמויות על ידי ציירים מאוחרים יותר.
בין 1980 ל-1994 נערכו עבודות שיקום וניקוי רחבות בקפלה, בהובלת ג'אנלואיג'י קולאלוצ'י. השחזור סירק שכבות לכלוך ופיח, וגילה צבעים בהירים וחזקים יותר. השחזור זכה לשבחים רבים, אך עורר גם ביקורת על שיטות העבודה.
הקפלה הסיסטינית נשארת מוקד אמנותי ותיירותי עולמי. היא משלבת היסטוריה, אמנות ותפקיד דתי מרכזי במבנה הוותיקן.
הקפלה הסיסטינית נמצאת בארמון האפיפיור בוותיקן ברומא. כאן בוחרים לפעמים את האפיפיור בתהליך שנקרא קונקלווה (מפגש סגור לבחור אפיפיור).
האחראים בנו את הקפלה בסוף המאה ה־15. שמה מגיע מהאפיפיור סיקסטוס הרביעי. בנייתה הסתיימה בשנת 1480. אחרי כן ציירו אמנים ציורים גדולים על הקירות.
בקפלה יש ציורים שמספרים על סיפורים מהתנ"ך. יש מחזור של סיפורים על משה, ועוד מחזור על ישו. ציירו אותם אמנים כמו בוטיצ'לי ופרוג'ינו. הפרסקאות מראות סצנות חשובות, למשל יציאת מצרים והסעודה האחרונה.
מיכלאנג'לו צייר על התקרה סיפורים מהבראשית. פרסקו (ציור על טיח רטוב) מציג את בריאת אדם, בריאת חוה, והמבול. סביב הסצנות יש דמויות של נבאים (אנשים שמצפים להחלטות אלוהיות) וסיבילות (נביאות מן העת העתיקה). יש גם דמויות עירומות שנקראות ignudi (עירומים ציוריים).
על קיר המזבח צייר מיכלאנג'לו את "יום הדין האחרון". זה ציור גדול שמראה ישו במרכז. חלק מהדמויות היו עירומות, וזה עורר מחלוקת. בחלקים מאוחרים ציירו בגדי צניעות על חלק מהדמויות.
בשנות ה־80 וה־90 ניקו ושיקמו את הציורים. הניקוי הראה צבעים חזקים וברורים יותר. עכשיו אפשר לראות פרטים שלא היו נראים קודם.
התקרות והקירות של הקפלה הסיסטינית הם מהציורים המפורסמים בעולם.
תגובות גולשים