גבעת התחמושת היא גבעה בצפון ירושלים. על שרידי המוצב הבריטי שהוקם שם נטה קרב קשה במלחמת ששת הימים (לילה בין 5 ל־6 ביוני 1967). המתחם שימש בעבר בונקר לאחסון תחמושת ובית ספר לשוטרים. ב־1948 כבש אותה הלגיון הירדני, והיא נשארה תחת שליטתו עד לכיבוש מחדש ב־1967. כיום ניצב על הגבעה אתר ההנצחה הממלכתי.
בבוקר 5 ביוני 1967 פתחה ירדן באש ארטילרית על מערב ירושלים והצטרפה למערכה. צה"ל הופתע מההשתתפות הירדנית. פיקוד המרכז קיבל משימות להתמודד גם בירושלים, ובתוך כך סופחה חטיבת הצנחנים 55 (יחידת צנחנים, חיילים שמורכבים לקפיצה מהאוויר) למשימה לשבור את הקו העירוני וליצור קשר עם הר הצופים.
חטיבת 55 כללה שלושה גדודים, יחידות סיור והנדסה, ותמיכה של סוללות תותחים ומרגמות. לפיקוד הצנחנים צורפו גם כעשרה טנקים מסוג סופר שרמן.
המוצב היה מבוצר: בונקרים (מבני בטון מבוצרים), תעלות קשר (תעלות שיחברו בין עמדות), גדרות תיל ושדות מוקשים. במתחם היו כ־120 לוחמים ירדניים, כולל עמדת שליטה על גבעת המבתר שממנה יכלו לצלפים לפגוע במתקיפים.
פיקוד המרכז תכנן לכבוש את בית הספר לשוטרים ואת גבעת התחמושת, וליצור מעבר לשכונת שייח' ג'ראח. התחלת המתקפה נדחתה ולקחה בחשבון לוחמה בלילה. גדוד 66 הופקד לפריצה דרך הגדרות ולהמשך לכיבוש הגבעה.
בלילה שבין 5 ל־6 ביוני החל ריכוך ארטילרי. הצנחנים פרצו את הגדרות ונכנסו לתעלות הקשר. חיילי הלגיון נסוגו מבית הספר לשוטרים אל תוך הגבעה, והמוצב הסמוך, "המטלית הצהובה", נכבש ללא התנגדות.
הכוח שחדר לגבעה התחלק לשלושה כיוונים: תעלה מזרחית, תעלה מרכזית ותעלה מערבית. המהומה וההפגזה סיבכו את התיאום. חלק מהכוחות נכנסו למקומות לא מתוכננים ונקלעו לאש כבדה. המ"מ יורם נהרג בלחימה.
פלוגה ב' הוזעקה כתגבורת. הלחימה התגברה בבונקרים וב"משולש האש", אזור חשוף שבו נורו המסתערים. שני טנקים הגיעו ושרתו כסיוע. מאמצים רבים נעשו לפרוץ לבונקרים ולשחרר את הדרך.
הבונקר הגדול היה עמדה מבוצרת מאוד, חדר בתוך חדר מבטון עבה. ניסיונות לפגוע בו בבזוקה ובירי טנקים לא הספיקו. בסופו של דבר הונחו עליו מטעני חומר נפץ, וכ־16 ק"ג הופעלו. הבונקר הושמד בבוקר 6 ביוני, וסיום הקרב הושג.
במהלך הקרב נהרגו 36 צנחנים, 21 בגבעה ו־15 בתעלות. כ־70 חיילים ירדניים נהרגו בהגנה על המוצב.
חמישה עשר לוחמים זכו בעיטורים על לחימתם בקרב.
במשך השנים נשמעה ביקורת על הניהול וההכנה לקרב. הטענות דיברו על חוסר מודיעין, נשק לא מתאים ללוחמת תעלות, ושאלה אם היה צורך לכבוש את הגבעה באופן ישיר. הביקורת כוונה בעיקר כלפי הפיקוד, לא כלפי הלוחמים.
לצנחנים נמסרו מעט חומרים מודיעיניים לפני המתקפה. קצינים דיווחו על היעדר תמונות מפורטות ועל היכרות חלקית בלבד עם המוצב.
כיבוש הגבעה נעשה במאמץ כבד ובשלבים, ובחן את הקשיים בלוחמה בתעלות ובבונקרים מבוצרים.
הקמת אתר ההנצחה ביוזמת הורים שכולים החלה לאחר המלחמה. התכנון התחיל ב־1968, והאתר נחנך ב־1975. במוזיאון חקוקים שמות 182 הנופלים במערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים, וניטעו 182 עצי זית לזכר הנופלים. ב־1990 הוכר האתר כאתר הנצחה ממלכתי.
הקרב הונצח בשיר "גבעת התחמושת" של יורם טהרלב שהולחן על ידי יאיר רוזנבלום. השיר שילב ציטוטים מדברי הלוחמים והפך לחלק מהזיכרון הציבורי. חלק מהתיאורים בשיר אינם מדויקים מבחינת פרטים טכניים, אך השיר השפיע רבות על התודעה הציבורית.
גבעת התחמושת היא גבעה בצפון ירושלים. על הגבעה היה בונקר ישן שאחסן תחמושת. בשנת 1948 כבש אותה צבא ירדן. בלילה של 5, 6 ביוני 1967 שוב קרב גדול התנהל שם.
חטיבת צנחנים, יחידת לוחמים מיוחדת, קיבלה משימה לפרוץ ולכבוש את הגבעה. המוצב הירדני היה מבוצר בבונקרים (מבנים מבטון חזקים), תעלות (תעלות קרב) וגדרות.
הקרב נעשה בלילה ותוך כדי רעש הפגזה. החיילים נכנסו לתעלות ונלחמו בעמדות מבוצרות. הקרב היה קשה. לבסוף הצליחו הלוחמים לפגוע ב"הבונקר הגדול" בעזרת חומר נפץ, והבונקר הושמד.
הרבה חיילים נפצעו ונהרגו. 36 צנחנים נהרגו בקרב הזה. כ־70 חיילים ירדניים נהרגו בהגנה.
אחרי המלחמה הקימו אתר הנצחה על הגבעה. האתר נפתח בשנות ה־70. במוזיאון יש רשימות עם שמות הנופלים. ניטעו 182 עצי זית לזכרם.
על הקרב נכתב שיר בשם "גבעת התחמושת". השיר נכתב שנים אחדות אחרי המלחמה והוא זוכר את הלוחמים ואת מה שהם עברו.
תגובות גולשים