הקרנבל הברזילאי

הקרנבל הברזילאי (פורטוגזית: Carnaval do Brasil) הוא חג ארבעה ימים שמתחיל בחמישים יום לפני הפסחא ונגמר ביום שלישי השמן (מרדי גרא, Terça-Feira Gorda), יום לפני יום רביעי של האפר שמסמן את תחילת הצום. בברזיל החג רשמית מתחיל בשבת שלפני יום שלישי השמן.

הקרנבל התפתח במאה ה-19 וה-20 כחגיגה עממית ברזילאית, שהתרחק במידה מהקרנבל הנוצרי המקורי. הוא משלב מוזיקה, ריקוד, פולקלור, הומור ומחוות תרבותיות. בחלק מהמקרים האירועים קשורים לנצרות הקתולית ובחלקם לדתות אפרו‑ברזילאיות.

במהלך ימי הקרנבל נערכות ברחובות תהלוכות עממיות שנקראות בלוקוס (Blocos), מצעדי רחוב עם מוזיקה ומשאיות שמובילות רמקולים ורקדנים. במקביל מתקיימות תחרויות בתי ספר לסמבה באצטדיונים בשם סמבדורום (Sambadrome), שם בתי הספר מציגים מצעדים מושקעים.

סמבה היא סגנון מוזיקה וריקוד ברזילאי מרכזי. עם התפתחות הקרנבל נוצרה גם סמבה אנרדו (Samba enredo), שיר נושא שמספר את הנושא השנתי של בית הספר. לאורך השנה קבוצות מקומיות מתאמנות, מלחינות ובונות תפאורה גדולה עבור המצעד.

המקור של הקרנבל בברזיל מגיע מהמנהגים האירופיים שבאו עם הקולוניאליזם: לפני צום הפסחא התקיימו מסיבות רחוב, תחפושות ומסכות. מנהגים אלו השתלבו במוזיקה ובריקוד של העבדים האפריקניים בברזיל.

בתחילת המאה ה-19 החלו תהלוכות רשמיות בריו דה ז'ניירו בשם "אנטרודו" שהיו ממוסדות ואליטיסטיות. כתגובה פיתחו השכונות תהלוכות רחוב עממיות. עם ביטול העבדות הן הפכו לפופולריות יותר.

לקראת סוף המאה ה-19 קמו קבוצות צועדים שנקראו קורדואיש (Cordões). בסוף המאה ה-19 החלו לשיר שירי קרנבל קצבים ופשוטים שהובילו לעיצוב הסמבה המוכר. בשנות ה-20 הוקמו הבלוקוס, ובשנות ה-30 הם נהפכו לבתי ספר לסמבה (escolas de samba) במתכונת המודרנית.

בתי הספר לסמבה מייצגים שכונות. כל בית ספר עובד במהלך השנה על נושא שנתי, מלחין שיר נושא בסגנון סמבה אנרדו, ובונה אלגוריות (פסלים או משאיות מעוצבות שמספרות סיפור). המצעד בסמבדורום נשפט על פי איכות הריקוד, התיאום, העברת הנושא, התלבושות והתפאורה.

יש ליגות שמדרגות בתי ספר לסמבה, בדומה לליגות בספורט. ביצוע גרוע יכול להוריד בית ספר לליגה נמוכה יותר. הסדר בתהלוכה, הכרוז, ותפקיד מוביל כמו נושא הדגל חשובים להצלחה.

הכנות לקרנבל מהוות פעילות קהילתית ענפה. בתי הספר מארגנים חזרות, שיעורים בריקוד, תפירה, נגינה ועבודת תפאורה. הפעילות מספקת פרנסה, פנאי והזדמנויות לנוער וילדים, ותורמת לשימור תרבות מקומית.

בריו נהוג לחגוג עם תחפושות ופולקלור מקומי. הקרנבל בריו נחשב המפורסם ביותר ותיירים רבים מגיעים לצפות. עם זאת, מדובר גם באירוע תרבותי עממי עבור הברזילאים.

בצפון-מזרח, בבאהיה ובפרנמבוקו, חלק גדול מהקרנבל מוקדש לבלוקוס מסורתיים שמציגים פולקלור, סיפורים מקומיים ופולחן דתי.

באזורים השונים קיימות מסורות מקומיות שמשלבות מוזיקה וריקוד ספציפיים לאותו מקום.

ראי ג'י מומו הוא דמות שמוכרזת בכל קרנבל ומייצגת את מלך הקרנבל. לדמות זו יש אופי משעשע וליצני, והיא מסמלת לעג ובדיחה כחלק מהחג.

הקרנבל מושך מאות אלפי תיירים לריו, סלבדור ורסיפה. פעילות תיירותית ומסחור האירועים יוצרים הכנסות כלכליות גדולות. מבחוץ הקרנבל נתפס לעתים כחגיגה פרועה של הנאה, אבל עבור רבים בברזיל הוא חג של שמחה, רוח קהילתית ושימור זהות תרבותית.

הקרנבל בברזיל (Carnaval do Brasil) הוא חג של ארבעה ימים לפני חג הפסחא. החג נגמר ביום שלישי השמן (מרדי גרא), לפני יום של האפר.

אנשים ברחבי המדינה רוקדים, שרים ולבושים תחפושות צבעוניות. יש מצעדי רחוב שנקראים בלוקוס (מצעדי רחוב עם מוזיקה ומשאיות). יש גם מצעדים גדולים של בתי ספר לסמבה באצטדיון שנקרא סמבדורום (מקום לתהלוכות).

סמבה היא מוזיקה וריקוד ברזילאי. בתי ספר לסמבה עובדים כל השנה. כל בית ספר בוחר נושא, כותב שיר נושא (סמבה אנרדו - פירושו "שיר על הנושא"), ובונה אלגוריות (משאיות עם תפאורה שמספרת סיפור).

הקרנבל הגיע לברזיל ממסורות אירופיות. שם הוא התאחד גם עם מוזיקה וריקוד שהביאו עבדים מאפריקה.

עם הזמן נולדו קבוצות רחוב ומועדוני סמבה. בסוף המאה ה-19 וה-20 הם הפכו לחלק חשוב מהחג.

בתהלוכות יש רקדנים בלבוש מיוחד, פסלים ותלבושות. שופטים בוחנים את הריקוד, העברת הנושא והתפאורה. יש ליגות שמדרגות בתי ספר כמו בספורט.

בריו הוא המפורסם ביותר. בצפון-מזרח ובאזורים אחרים יש גם מסורות מקומיות מיוחדות.

יש דמות שנקראת ראי ג'י מומו, שמוצגת כמלך הקרנבל. הוא דמות משעשעת ולעגנית שמוסיפה הומור ליום.

הקרנבל מושך תיירים רבים. הוא גם יוצר עבודה ושיעורים בקהילה, ועוזר לילדים ולנוער ללמוד ריקוד, שירה ועבודת תפאורה.