הר חברון (בערבית: ג'בל אל-ח'ליל) הוא החלק המרכזי של רצועת הרי יהודה.
הוא נמשך מירושלים עד ערד. השיא נע סביב 1,020, 1,026 מטר בהר חלחול.
הר חברון הוא רמה גבוהה וברורה שנמשכת מדרום לירושלים עד חברון. הוא כולל את גוש עציון, בית לחם, חלחול וחברון ורכסי דרום ההר. המשטח בדרך כלל בגובה של כ-950 מטרים. הקרקע באזור היא רנדזינה חומה-אפורה, שהיא דלה יותר מאדמות החלקים הצפוניים של ההר. באזורים מסוימים יש מסלע קירטוני, סוג סלע רך שבנוי שכבות, שבתוכו חצבו בורות מים.
האזור מוקף בנגב ובמדבר יהודה. הקרבה למדבריות משפיעה על כמות הגשמים, על הצומח ועל חיי האדם. יש מעט מעיינות ומקורות מים יציבים, ותושבי האזור השתמשו במשך דורות במי גשמים שנאגרו בבורות.
האזור נחשב חלק מספר המדבר. בשנים רטובות רצועת הספר מתרחבת, ובשנות בצורת היא מצטמצמת.
בכתובים מוזכרים ביישובים באזור שמות כמו כרמל, מעון וזיף. בתקופת ממלכת יהודה האזור היה חלק מהמדינה. לאחר חורבן בית ראשון הכפרים נהרסו וחלק מהתושבים הוגלו.
בתקופה ההלניסטית האדומים (אדומיים) שלטו באזור, והאזור נקרא אידומיאה. במאה השנייה לפני הספירה, יוחנן הורקנוס הכניע את האדומים והמיר חלק מהם ליהדות.
במאהות הרומית והביזנטית האזור שגשג. אותו אזור נקרא דרומא. התגלו בתי כנסת ופסיפסים שמראים על קהילות יהודיות גדולות.
לאחר הכיבוש הערבי השתנה הרכב האוכלוסייה. חלק מהקהילות היהודיות נעלמו או התאסלמו, ואוכלוסייה מוסלמית-ערבית התבססה במקום.
נפת חברון היא הגדולה בנפות הרשות הפלסטינית, עם למעלה ממאות אלפי תושבים. הערים המרכזיות באזור הן חברון, חלחול וייטא, ויש גם מחנות פליטים ואוכלוסייה בדואית.
לאחר 1967 חודשה גם ההתיישבות היהודית בגוש עציון ובחברון. הוקמו יישובים כמו כפר עציון וקריית ארבע. במועצה האזורית הר חברון חיים כ-11,000 תושבים (נכון ל-2020).
ב־1981 הוכרז בדרום הר חברון "שטח אש 918" בשטח של כ-30 קמ"ר. ההכרזה עוררה מחלוקות. בשנת 1999 פונו חלק מהתושבים מהשטח, וחלקם קיבלו עזרה לעבור למקומות אחרים. בשטח מתגוררים בדואים וכמה מבתי המאחז; נמשכות ויכוחים לגבי מעמדם והאפשרות לשהיה קבועה במקום.
באזור גם אירעו עימותים בין קבוצות שונות, כולל פגיעות ונפגעים, אירועים שיש להם השלכות מקומיות וביטחוניות.
הר חברון הוא רמה גבוהה בהרי יהודה. הוא נמשך מירושלים עד ערד. הגובה בקירוב הוא כ־1,020 מטר.
זו רמת הרים שכוללת מקומות כמו גוש עציון ובית לחם. האדמה שם דלה ומעט שונה משאר ההר. יש מעט מעיינות. אנשים חצבו בורות בסלע כדי לאסוף מי גשמים.
האזור קרוב למדבר, ולכן יורד בו מעט גשם. לפעמים האזור מתרחב, ולפעמים הוא מתקצר לפי כמות הגשם.
גם בשנים קדומות היו בו כפרים יהודיים. אחרי חורבן ירושליים רבים עזבו.
בהמשך התגוררו שם אנשי אדום, ואחרי כן חלקם הצטרפו ליהדות.
בזמן המשנה והתלמוד היו שם קהילות יהודיות גדולות, ובתי כנסת שנמצאו בחפירות.
מאוחר יותר החלה במקום התיישבות מוסלמית-ערבית, וחלק מהיהודים עזבו או השתנו דתם.
העיר הגדולה באזור היא חברון. יש עוד כפרים ועשרות אלפי תושבים.
אחרי מלחמת ששת הימים הוקמו במקום יישובים יהודיים חדשים.
אזור גדול הוכרז כ"שטח אש" ב־1981. מאז יש מחלוקות ופינוי של חלק מהבתים. יש דיונים על מי יכול לגור שם.
תגובות גולשים