הרברט פון קאראיאן

הרברט פון קאראיאן (5.4.1908 זלצבורג - 16.7.1989 אניף) היה מנצח אוסטרי ממוצא יווני. הוא נחשב לאחד המנצחים המשפיעים במחצית השנייה של המאה ה-20. ניצח על הפילהרמונית של ברלין במשך 35 שנים ברציפות.

אבותיו היו מהגרים יוונים; שם המשפחה המקורי היה קאראיאניס. אמו הייתה סלובנית. בין 1916 ל-1926 למד במוצרטיאום בזלצבורג, ושם עודדו אותו ללמוד ניצוח. ב-1929 ניצח על האופרה של ריכרד שטראוס, "שלומית", בפסטיבל זלצבורג.

מ-1929 עד 1934 שימש קאפלמייסטר ראשון (ראש המנצחים בתיאטרון) בתיאטרון העירוני באולם שבגרמניה. בשנים 1934, 1941 ניצח באופרות ובקונצרטים בערים בגרמניה והופיע כמנצח אורח ברחבי אירופה.

ב-1946 שב להופיע אחרי המלחמה והוביל קונצרט בווינה. השלטונות הסובייטיים אסרו עליו להופיע בגלל חברותו במפלגה הנאצית. בשלב מאוחר יותר הותר לו לחזור לניצוח. ב-1948 מונה למנהל אמנותי של "אגודת ידידי המוזיקה" בווינה ועבד עם תזמורות מרכזיות, כולל פילהרמוניה של ברלין, פילהרמוניה ווינאית ותזמורת פריז.

ב-1951, 52 ניצח בפסטיבל ביירוית. ב-1955 מונה למנהל המוזיקלי לכל חייו של הפילהרמונית של ברלין, כהמשך לוילהלם פורטוונגלר. משנת 1957 עד 1964 היה מנהל אמנותי של האופרה של וינה. יזם את פסטיבל הפסחא בזלצבורג. המשיך להופיע ולהקליט רבות עד מותו ב-1989.

קאראיאן שיחק תפקיד חשוב בפיתוח התקליטור (CD). הוא העריך את איכות הצליל של ההמצאה החדשה. תרם לידע על סאונד והשתתף במסיבת עיתונאים שקשורה להשקה. גרסאות ראשוניות של התקליטור כילו זמן הקלטה מוגבל של כ-60 דקות. קיימת סברה שכמות הזמן הורחבה ל-74 דקות כדי להקליט את הסימפוניה התשיעית של בטהובן ברצף. סברה זו הוטלה בספק על ידי קס אימניק, אחד המשתתפים בהמצאה.

חברותו של קאראיאן במפלגה הנאצית (1933, 1945) פגעה במוניטין שלו כשהתבררה מאוחר יותר. יש מי שטוען שהצטרף כדי לקדם את הקריירה ולא מטעמים אידאולוגיים. ב-1944 נכלל ברשימת המבורכים של משרד התעמולה הגרמני, רשימה של אמנים שנחשבו חשובים למשטר. מוזיקאים ידועים כמו אייזק שטרן ויצחק פרלמן סירבו להופיע תחת ניצוחו. יחד עם זאת, נישואיו ב-1942 לאניטה גוטרמן, יהודייה, הקשו על יחס השלטון אליו והקטינו את מעמדו בתוך המשטר.

רבים הסכימו שקאראיאן ידע להפיק צליל תזמורתי יפה ואחיד. עם זאת, דעות המבקרים נחלקו לגבי המטרה האמנותית של הצליל הזה. מבקר כמו הארווי זאקס הביע ביקורת על גישתו. הקלטותיו ברפרטואר הרומנטי של המאה ה-19 זכו להערכה רבה. הקלטותיו של סימפוניות בטהובן משנת 1962 נחשבות בעיני רבים כסטנדרט. ביצועיו למוזיקה מן הבארוק והקלאסיקה קיבלו פחות התלהבות.

ספר מדריך פינגווין ביקר אותו על כך שהקליט בעיקר יצירות שקדמו ל-1945, אם כי הוא הקליט פעמיים את הסימפוניה העשירית של שוסטקוביץ'. ב-1973 ניצח בבכורה על יצירה של קרל אורף, "דה טמפורום פינה קומדיה".

מבקרים האשימו את קאראיאן בהעלאת דמי הופעה ובהפיכה של תשלומי כוכבים למגמה אינפלציונית. כשהיה מנהל ארגונים ציבוריים, שילם תשלומים גבוהים לאורחים והעלה גם את משכורתו. שליטתו בתזמורות אפשרה לו להרוויח רבות מתמלוגי הקלטות. הוא חזר והקליט את יצירותיו המועדפות בכל טכנולוגיה חדשה: תקליטים אריכי-נגן (LP), תקליטורים (CD), קלטות וידאו ותקליטורי לייזר.

החוק באוסטריה אסר על שימוש בתארי אצולה מאז 1918, ולכן התואר "פון" הוסר רשמית. סביב 1958 איים לבטל הופעותיו אם שמו המלא לא יוצג על כרזות. לבסוף בוטח לו שמו כ"שם אמן". באחת החזרות על הקונצרט המשולש של בטהובן, כשאויסטרך ביקש לחזור על קטע, השיב קאראיאן: "לא, עכשיו הזמן לתמונות." למרות ביקורת על יהירות, גם ידועים שניסחו מחמאות עליו. חלק מן המבקרים השוו את התיאטרליות שלו לזו של ליאונרד ברנשטיין.

הרברט פון קאראיאן נולד ב-1908 בזלצבורג ומת ב-1989. הוא היה מנצח מפורסם מארצות הברית. הוא ניהל את הפילהרמונית של ברלין במשך 35 שנים.

משפחתו מקורה ביוון. אמו הייתה סלובנית. ילמד במוצרטיאום בזלצבורג עד 1926. ב-1929 ניצח על אופרה בפסטיבל זלצבורג. במשך השנים ניצח באופרות ובקונצרטים ברחבי אירופה.

בשנים לאחר מלחמת העולם השנייה חזר להוביל תזמורות, והופיע בווינה ובמילאנו. ב-1955 מונה מנהל מוזיקלי של הפילהרמונית של ברלין לכל חייו. הוא גם עזר להקים פסטיבל הפסחא בזלצבורג.

הוא עזר לפתח את התקליטור. תקליטור פירושו CD, דיסק שמנגן מוזיקה. קאראיאן העריך את הצליל הטוב של ההמצאה החדשה.

קאראיאן היה חבר במפלגה הנאצית לפני ובזמן המלחמה. עובדה זו פגעה במוניטין שלו אחר כך. ב-1942 נישא לאניטה גוטרמן, שבלעדיה העניין הפוליטי נהיה מורכב.

היה ידוע ביכולתו להפיק צליל תזמורתי יפה. הקלטותיו של מוזיקה רומנטית הוערכו מאוד. חלק מהמבקרים אהבו אותו הרבה, אבל במוזיקה ישנה קיבלו ביקורת פחות חמה.

קאראיאן הרוויח הרבה מהקלטותיו. הוא הקליט שוב ושוב על כל טכנולוגיה חדשה. לעתים הוא דרש שהשחקנים יקבלו תשלום גבוה, ובגלל זה היו על כך מחלוקות.

כמה אמנים שיבחו אותו, ואחרים ביקרו אותו על יהירות. בסרטון חזרה מפורסם אמר לשאלת חוזר: "לא, עכשיו הזמן לתמונות."