הרדמה

אִלחוּש (אנסתזיה) היא פעולה מכוונת של החלשת החושים או אבדן הכרה. מניחים תרופות שדוכאות את מערכת העצבים כדי לאפשר טיפול או ניתוח ללא כאב, תוך שמירה על פעולות חיוניות של הגוף. ההרדמה יכולה להיעשות בעזרת תרופות דרך הווריד, הזרקה מקומית ליד עצבים, מתן גזים או שילוב שיטות, ולעיתים גם באמצעות היפנוזה רפואית.

שיטות עתיקות גרמו לאיבוד הכרה בדרכים מסוכנות. בתלמוד יש אזכורים לשימוש בסמי שינה. במאה ה-19 התחילו להתנסות בגזים וחומרים כימיים: ניסויים בחמצן דו-חנקני ("גז צחוק"), ההדגמה המפורסמת של אתר ב-1846 בבוסטון שהראתה יכולת לחסום כאב, גילוי הכלורופורם והשימוש בו בלידות, וההכנסה של מאלחושים לוקליים כמו קוקאין ב-1884 ושל תרופות כלליות מודרניות ב-1930.

ההרדמות מבוצעות על ידי רופאים. הרדמות מקומיות יכולות להתבצע על ידי המנתח, אך הרדמה כללית מנוהלת על ידי רופא מרדים. רופא מרדים התמחה חמש שנים אחרי לימודי הרפואה. הוא יודע לטפל במצבי חירום, לאבטח את נתיב האוויר ולנטר מערכות חיוניות. לפני הניתוח בודקים את מצב החולה והעבר הרפואי, בוחרים שיטת אילחוש וחומר מתאים.

יש שלושה סוגים עיקריים: מקומית, אזורית וכללית. לעיתים משלבים סוגים.

הרדמה שמבטלת כאב רק באזור קטן. נותנים זריקה קרוב לאזור או שמניחים חומר מאלחש על ריריות. בדרך כלל מבוצעת על ידי המנתח. נפוצה בטיפולי שיניים.

נותנים חומר ליד עצבים כדי להשטיב אזור גדול יותר בגוף. זה יכול לגרום לאי-נוחות זמנית, תחושת נימול, הגבלה בתנועה, ולעיתים זיהום מקומי או כאבי גב או ראש. במקרים נדירים עלולות להיות פגיעות עצביות ארוכות טווח.

גורמים לאובדן הכרה מבוקר. נותנים תרופות תוך ורידיות או גזים לנשימה. לעתים משתמשים בטובוס, צינור שמוכנס לקנה הנשימה, כדי להנשימם את המטופל במכונת הנשמה. תופעות לוואי נפוצות: כאב גרון, בחילות, סחרחורת ופגיעה שיניים עקב ההכנה. נדירות יחסית אך רציניות הן תגובות אלרגיות או תסמונת חום ממאיר.

יש שלוש מטרות עיקריות: למנוע כאב, למנוע תזוזה לא רצויה של המנותח, ולהרפות שרירים כדי לאפשר למנתח עבודה מדויקת. רופא המרדים גם שומר על בטיחות המטופל ומטפל במצבי חירום במהלך וגם מיד לאחר הניתוח.

בסיום הניתוח מפסיקים את מתן התרופות. ההתעוררות הראשונה נעשית בחדר הניתוח, והחלק השני ביחידת ההתאוששות. מטפלים בכאב ומעניקים תרופות נגד בחילה לפי הצורך. לאחר מכן המשך השגחה יכול להיעשות במחלקות אחרות.

אילחוש (אנסתזיה) הוא שימוש בתרופות שגורמות לאדם לא להרגיש כאב. לפעמים זה כמו שינה מבוקרת. עושים אילחוש כדי שהמנתח יעבוד בלי לכאוב.

לפני הרבה שנים ניסו שיטות מסוכנות כדי לגרום לאדם לא להרגיש. במאה ה-19 גילו חומרים שיכולים לעזור, כמו אתר וכלורופורם. אחר כך המציאו גם מאלחשים מקומיים.

הרדמה כללית נעשית על ידי רופא מיוחד שנקרא רופא מרדים. הוא בודק את החולה לפני הניתוח ודואג שהכל יהיה בטוח.

יש שלוש שיטות עיקריות: מקומית, אזורית וכללית.

מנטרלים כאב רק במקום הקטן שמטפלים בו. נותנים זריקה קטנה או שמים חומר מאלחש על המקום.

מנטרלים כאב באזור גדול יותר על ידי הזרקה ליד עצבים. זה גורם לנימול במקום. לפעמים מרגישים אי-נוחות קלה.

הפכו את המטופל ל"שָׁנוּת" זמנית כדי שלא ירגיש כאב. נותנים תרופות דרך הווריד או גזים לנשימה. יש פה גם חיבור למכשיר נשימה שדואג לנשום בשביל המטופל.

מטרות ההרדמה הן: שלא יהיה כאב, שהמטופל לא יזוז, וששרירים יהיו רפויים. הרופא המרדים שומר על הבטיחות וטפל במה שצריך בזמן הניתוח.

בסוף מפסיקים את התרופות. המטופל מתעורר בהדרגה. נותנים משככי כאבים ותרופות נגד בחילה אם צריך. אחר כך ממשיכים לשמור עליו כמה זמן עד שהכל בסדר.