"הרועה" הייתה קבוצה של חברי ארגון השומר שפעלה מאז העלייה השנייה. היא עסקה ברעיית צאן (שמירת כבשים ועזים). החברים חלמו לכבוש את מרחבי המרעה (השדות והאדמות שמיועדות לרעייה) מידי הרועים הערבים, כדי לחסוך כסף ולקנות עדר משלהם. הם רצו לחיות כמו בדואים, נודדים וקל־תנועה, ודימו את חייהם לחיי יעקב האגדי.
בחורף 1913 שלושה מחברי הקבוצה, גרשון פליישר, אריה אברמסון ודוד צלביץ, התחפשו לבדואים ולמדו מרועים בדואים את מלאכת הרעייה: טיפול בעדרים, חליבה, גזיזה ואיך לרעות בשדות זרים. הם חיו רעב ועוני, אך חזרו אחרי שנה עם ניסיון ולימדו אחרים.
הרועים העבריים הועסקו בתנאים קשים בשכר נמוך. הם היו חשופים לשוד ולפגיעה בעדרים, ולפעמים נגרם להם נזק כלכלי כשפרות נעלמו או ניזוקו. עם הזמן גדל הביקוש לשירותיהם בגליל. פרוץ מלחמת העולם הראשונה פגע בפעילות, רבים גויסו לצבא הטורקי והארגון פורק בסוף 1915.
בהמשך חלק מחברי "השומר" עלו לגליל העליון, והפעילות של "הרועה" חודשה. כמה שרידי הרועים התרכזו בתל עדשים ותכננו להתיישב כקבוצה. ישראל גלעדי הזמין אותם להצטרף לקבוצתו בגליל העליון ולעבד את אדמות טלחה-טיון. בתחילת חורף 1916 עלה גרעין של אנשי הקבוצה לתל-חי, קיבל מקלט בחצר נטושה וניסה לגדל ירקות ולטפל בעדרים. הם סבלו מעוני וחלו, וההתיישבות עברה משברים עד שהתפזרה.
לאחר המלחמה התכנסו חברי הקבוצה במסגרת הגדוד העברי והחליטו שאורח חיי הנדודים לא יתגשם כפי שחשבו. הם ביססו ענף מרעה קבע במשק הרועים בשרונה. שם חיו טוב יותר, אך רבים עזבו בתחילת 1921 לגדוד העבודה והשאירו את ענף הצאן למשקים אחרים.
חמארה הוקמה על אדמות כפר גלעדי ב-1919, ונטשה בתחילה מסיבות ביטחון. ב-1923 הועברו האדמות לקבוצת הרועים בראשות גרשון פליישר. הקשרים עם כפר גלעדי היו הדוקים, אך מחלוקות על עצמאות היישוב גרמו להתמוטטות היחסים. קבוצת הרועים חזרה לנדידה והקבוצה התפרקה בגליל התחתון לאחר קשיים רבים.
בין שמות הבולטים: גרשון פליישר, אריה אברמסון, צבי בקר, משה גרומן, יהודה הרועה, חנה ג'טלובסקי, רבקה דנית ונחמה זר-ציון.
"הרועה" הייתה קבוצת צעירים מהשומר. הם טיפלו בכבשים ועזים. (רעיית צאן = שמירה והשגחה על צאן.)
שלושה חברים התחפשו לבדואים. (בדואים = אנשים נודדים שחיים בדרך מסורתית.) הם למדו איך לחלוב ולהתעסק בעדרים. הם חיו בקושי וחזרו לדעתם אחרי שנה.
הרועים עבדו בתנאים קשים וקיבלו שכר קטן. העבודה האמיתית משכה עוד צעירים. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה רבים גויסו והקבוצה התפרקה זמנית.
כמה רועים עלו לצפון וגרו בחצר נטושה בתל-חי. הם ניסו לגדל ירקות ולעבד אדמות בשם טלחה-טיון. היה קשה, וההתיישבות לא החזיקה מעמד.
ב-1923 הועברו אדמות לחברי הקבוצה בחמארה. היו חילוקי דעות עם שכני כפר גלעדי. בסוף הקבוצה חזרה לנוד והתפרקה.
שמות חשובים: גרשון פליישר, אריה אברמסון, חנה ג'טלובסקי, רבקה דנית.
תגובות גולשים