הרכבת התחתית של פריז, שנקראת גם המטרו (רכבת תחתית עירונית), היא אמצעי תחבורה מרכזי בפריז ובפרבריה.
המטרו מוכר כסמל של העיר. רבות מתחנותיו והכניסות מעוצבות בסגנון אר נובו (סגנון ארכיטקטוני מתקופת סוף המאה ה-19).
בשנת 2013 המערכת כללה 14 קווים ארוכים ושני קווים קצרים, 303 תחנות, ואורכה היה 219.9 קילומטר. 62 תחנות חוברות ליותר מקו אחד, והמערכת הסיעה כ־4.5 מיליון נוסעים ביום.
שעות הפעילות הן כ־05:30 עד 00:45. המטרו מקושר לרכבת הפרברים RER ולתחנות הרכבת הגדולות, מה שמאפשר נסיעות גם לפריפריה ולערים נוספות.
מחירי הכרטיסים נקבעים לפי אזורים, פריז וסביבתה מחולקות לשישה אזורים. הכרטיס הבסיסי מאפשר נסיעה בתוך גבולות פריז במטרו וב־RER, או נסיעה באוטובוסים ובחשמליות למשך שעה וחצי. נסיעה ב־RER או ברכבת ליעד מחוץ לפריז דורשת כרטיס ליעד המתאים.
למרות שקו הרכבת התחתית הראשון נפתח בלונדון ב־1863, בפריז חשבו ברצינות על כך רק מאמצע המאה ה־19. נשים בבחינה היו חששות לגבי בטיחות ושילוב מסילות עירוניות ברשת הארצית. הסיבה ההכרחית לבחירה ברכבת תחתית היתה גם עלות קרקעות גבוהה בעיר.
בתחילה הופיעו התנגדויות, נהגי כרכרות ופועלים חששו על פרנסתם, ותושבים חששו מהצפה של מבקרים מהפרברים. תוכנית של תשעה קווים אושרה ב־1896, הבנייה החלה ב־1898, והקו הראשון נחנך ב־19 ביולי 1900 במהלך התערוכה העולמית. בתחילה רבים סקרנו את המטרו אך חששו לרדת מתחת לאדמה. בשנים שאחרי נפתחו קווים חדשים בקצב גבוה.
הרשת כוללת קווים רבים, ולעיתים יש לה סניפים או פיצולים בקצות הקווים. לדוגמה, קו 7 וקו 13 מתחלקים לסניפים בדרום או בצפון. טבלאות התחנות מפרטות תחנות קצה ועצירות, אך העיקר הוא שהמערכת מחברת מקומות מרכזיים בפריז ובפרבריה.
המטרו של פריז היא רכבת שנוסעת מתחת לאדמה. היא משמשת להגעה בעיר ובפרברים.
הרבה כניסות ותחנות מעוצבות בסגנון אר נובו. זהו סגנון עם קישוטים מיוחד.
ב־2013 היו במטרו 14 קווים ארוכים ועוד 2 קצרים. היו 303 תחנות ואורכה היה 219.9 קילומטר. כל יום נסעו בה כ־4.5 מיליון אנשים.
הוא פועל בערך מ־05:30 עד 00:45. המטרו מחובר גם ל־RER, שהיא רכבת לפרברים, ולתחנות רכבת גדולות.
העיר מחולקת לשש אזורים של נסיעה. כרטיס בסיסי מאפשר נסיעה בתוך פריז במטרו וב־RER. אם רוצים לנסוע מחוץ לפריז, צריך כרטיס אחר.
בלונדון היתה רכבת תחתית כבר ב־1863. בפריז דיברו על מטרו מאז שנות ה־40 של המאה ה־19. אנשים חששו בגלל בטיחות ועלות. רבים גם חששו לאבד את עבודתם.
תוכנית למטרו אושרה ב־1896. הבנייה החלה ב־1898. הקו הראשון נפתח ב־19 ביולי 1900, בזמן תערוכה גדולה בעיר. הרבה אנשים באו לראות. אחרי כן הוסיפו קווים נוספים.
לחלק מהקווים יש פיצולים בקצותיהם. למשל קו 7 וקו 13 מתחלקים בסוף הקו.
תגובות גולשים