הרלדיקה

הֶרַלדיקה (באנגלית: Heraldry) היא תורה ומערכת חוקים לתכנון, הצגה ותיעוד של שלטים הרלדיים. שלט רלטי נקרא גם שלט אצולה או מגן. מושג מרכזי נוסף הוא "התקן", חלק מהשלט, כמו ציור או סמל.

מקורה של ההרלדיקה באירופה של ימי הביניים. בתחילה היא נוצרה כדי לזהות אבירים בשדה הקרב ובטורנירים. עם הזמן היא הפכה למערכת מורכבת של סמלים, חוקים וירושות. עדויות מוקדמות נמצאו בחותמות מהמאה ה-12. שטיח הביאהא (Bayeux tapestry) והמסמכים של משפחות כמו הפלנטג'נט מספקים דוגמאות מוקדמות.

במהלך המאות ההרלדיקה קיבלה צורה מוסכמת. כל שלט יכול לשמש כנכס משפחתי, ונשיאתו בדרך כלל מוסדרת בחוקי ירושה נוקשים. לכן לא תמיד שם משפחה משותף משמעו שלט זהה לכל חברי המשפחה.

שלט הרלדי מלא כולל כמה חלקים: הציצה (עיטור מעל הקסדה), הקסדה (הבהמה עליה מוצב העיטור), והמגן (החלק המרכזי והנפוץ ביותר). אלמנטים נוספים הם תומכים, דמויות משני צדי המגן, והמוטו, משפט קצר בדרך כלל מתחת לשלט.

"טינקטורה" הוא המונח ההרלדי לצבע וטקסטורה. קיימות חמש "צבעים" (גוונים כהים) ושתי "מתכות" (גוונים בהירים), ועוד פרוות וטכניקות מיוחדות. החוק הראשון הוא חוק הטינקטורה: אין לשים מתכת (כמו זהב או כסף) על גבי מתכת, ולא צבע על גבי צבע. המשמעות הפרקטית היא שיש לשלב צבע בהיר עם צבע כהה כדי להבטיח ניגוד וקריאות.

פרוות הן טכניקות גראפיות שמייצגות פרוות אמיתיות, למשל סמור (Ermine) ו־Vair. הן נחשבות לטינקטורות בפני עצמן.

המגן יכול להיות בצורות שונות, אך הצורה המעוין הייתה נפוצה אצל נשים בעבר. המגן מחולק לעתים לצבעים שונים או לצורות גאומטריות שנקראות "צורות רגילות-מכובדות" (ordinaries). צורות אלה תופסות כחלק גדול מהמגן והן בעלות מעמד מיוחד בהרלדיקה. ניתן גם לחלק מגן לרבעים, לשמיניות וכו'.

חוקי התיאור המילולי של המגן נקראים "בלאזון" (Blazon). חוקים אלה מכתיבים סדר לוגי לתיאור השדה, הצורות והמטענים, כדי שיהיה אפשר לשחזר את השלט בדיוק מהמילים.

"מטען" הוא כל פריט שמופיע על המגן. מטענים נפוצים: האריה, הצלב, נשרים, דגים וחיות נוספות. החיה הנפוצה ביותר היא האריה. מטענים יכולים להיות דמויות מלאות, חלקי גוף או חפצים. לעיתים מטען חוזר אצל משפחות שונות ללא קשר משפחתי.

הציצה היא עיטור מעל הקסדה. תחילה צייצות היו ציורים על קסדות בלבד; בהמשך הן הפכו לעיטורים תלת־ממדיים מורכבים. בסגנון הגרמני נראו ציצות מורכבות במיוחד, לעתים בנות מספר רב של ציצות על קסדה אחת.

תומכים הם דמויות שמחזיקות את המגן. הם מזוהים לעיתים עם אצולה גבוהה. מקורם לא ברור במדויק; ייתכן שהם נובעים מחללים בחותמות או מתמונות בכנסיות.

"קדנסיה" (cadency) היא מערכת סימונים שמבחינה בין בני אותה משפחה. סימונים אלה עוזרים להבדיל בין אח, בן בכור ובני משפחה אחרים. שיטה נפוצה היא תוויות (labels), רצועות קטנות שנוספות למגן.

חלוקה לרבעים (quartering) משמשת לאיחוד שני מגנים, למשל בעקבות נישואין או ירושה. באנגליה קיימת גם תופעה הנקראת escutcheon of pretence, מגן קטן במרכז שמייצג את המגן של אישה שנישאה לאיש ללא יורש זכר.

ככל שנישואין וירושות מצטברים, המגן יכול להפוך מורכב מאוד ולעבור חלוקות נוספות.

חוקי הבלאזון קובעים סדר לתיאור המגן. הסדר הלוגי הרגיל מתייחס תחילה לשדה (הרקע), אחר כך לצורות רגילות, מטענים על השדה, צורות תת־רגילות, ומטענים על צורות אלו. גם מיקומי המטענים על המגן מוגדרים במונחי נקודות הרלדי, שבהן הימין והשמאל הפוכים לנקודת המבט של המתבונן.

היום ההרלדיקה קיימת כתחביב ובמסגרות רשמיות. מדינות מסוימות עדיין מפקחות על שימוש בשלטים. ארגונים, מוסדות וחברות גם מקבלים שלטי אצולה רשמיים. יש שימוש בעיצובים הרלדיים מודרניים, ולעתים חלים שינויים שאינם עומדים בכללים המסורתיים.

בספרות המאה ה־17 ראו בסמלים של 12 שבטי ישראל דקדמונים של ההרלדיקה. בישראל חזרו סמלים אלה לשימוש ציבורי. מקור שם משפחת רוטשילד מיוחס למילה שהייתה משמעותה "מגן אדום".

ההרלדיקה היא שפה של סימנים. היא משלבת אמנות, חוק וירושה. בעשורים האחרונים היא ממשיכה להשפיע על עיצובים רשמיים, סמלים עירוניים ופרטי מורשת משפחתית.

הֶרַלדיקה היא דרך לעצב ולתאר שלטי אצולה. שלט אצולה נקרא גם מגן. מגן נראה לעתים עם ציורים של חיות או סמלים.

לפני זמן רב אבירים לבשו קסדות ומגנים. המגנים עזרו לזהות מי נגד מי בקרב. עם הזמן המגנים הפכו להיות חלק מהזהות של משפחות.

שלט מלא מנה בדרך כלל מגן, קסדה וציצה. ציצה היא עיטור מעל הקסדה. יש גם "תומכים", דמויות שמחזיקות את המגן. מוטו הוא משפט קטן שנכתב מתחת לשלט.

הרלדיקה משתמשת ב"טינקטורות". טינקטורה זה שם לצבעים ולדוגמאות. יש "מתכות" כמו זהב וכסף, ויש צבעים רגילים. הכלל העיקרי אומר: לא שמים מתכת על מתכת. זאת כדי שיהיה קל לראות את הסמלים מרחוק.

יש גם דוגמאות שמייצגות פרוות. הן נראות כמו נקודות או צורות שחוזרות על עצמן.

המגן יכול להתחלק לחלקים. יש צורות גאומטריות גדולות שנקראות "צורות מכובדות". על המגן שמים מטענים, ציורים של חיות, חפצים או צלבים. האריה הוא מטען מאוד נפוץ.

שלטים עוברים לעתים לילדים במשפחה. כדי להבדיל בין האחים מוסיפים סימנים קטנים שנקראים קדנסיות. קדנסיה היא סימון שמראה מי הילד הבכור או מי אחר במשפחה.

כיום אנשים עושים הרלדיקה כחובבנות. גם ערים ומוסדות משתמשים בשלטים. בישראל משתמשים גם בסמלים כמו מגן דוד על שלטים ובשלטי זיכרון.

הֶרַלדיקה עוזרת לספר מי שייך למי, בעיצוב ובסמלים פשוטים.