הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית

הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית, הידועה גם כרפובליקת סאלו, הייתה ממשלת בובות (ממשלה שבשליטת מדינה אחרת) שהקים בניטו מוסוליני בצפון איטליה בין 23 בספטמבר 1943 ל-25 באפריל 1945. המדינה פעלה תחת הגיבוי הגרמני והייתה בפועל בשליטת היטלר.

ב-25 ביולי 1943 הודח מוסוליני לאחר שנים של שלטון פשיסטי. ב-8 בספטמבר 1943 הכריזה הממשלה החדשה של איטליה על שביתת נשק (הפסקת לחימה רשמית) מול בעלות הברית. הגרמנים ניצלו זאת וכבשו את צפון איטליה. ב-12 בספטמבר שחררו הגרמנים את מוסוליני במבצע קומנדו בראשות אוטו סקורצני, והעבירו אותו לשטחם.

ב-23 בספטמבר 1943 הכריז מוסוליני על הקמת "רפובליקה" ומיקם את ממשלו בעיירה סאלו על חוף אגם גארדה. הרפובליקה טענה לשמור על מסורת הפשיזם, אך בפועל התנהלה תחת שליטה גרמנית. מוסוליני ניסה לפנות אל העובדים ולהציג תכניות פופוליסטיות, אך חלק גדול מהאוכלוסייה דחה אותו.

בוועידת ורונה ב-18 בנובמבר 1943 נוסח מניפסט פשיסטי בן 18 נקודות, אך הבטחות לבחירות דמוקרטיות לא התגשמו. הממשלה פעלה בעיקר לנקמה במתנגדיה ולדיכוי תנועת הפרטיזנים (לוחמי התנגדות). ביוני־ינואר 1944 הוסרו מראשי המשטר לשעבר, וחמישה מהם הוצאו להורג ב-11 בינואר 1944.

מוסוליני הוחזק תחת השגחה גרמנית, ניסיונות להשיג עצמאות נדחו, והגרמנים השתמשו בכוחות הרפובליקה לדיכוי הפרטיזנים ולרדיפת יהודים. משורר אמריקני, עזרא פאונד, שימש לקידום תעמולה של המשטר.

גרמניה אפשרה הקמת כוח צבאי לרפובליקה, הכולל את ה"בריגדות השחורות". סך כל הכוחות הגיע לכ-52,000 איש. יחידות אלו לחמו לצד הגרמנים נגד בעלות הברית והשתתפו בדיכוי הפרטיזנים. בחורף 1944, 1945 הלחימה התמקדה בקו הגותי (קו הגנה באפנינים הצפוניים). ב-29 באפריל 1945 נכנע מפקד חיילי הרפובליקה רודולפו גרציאני, והכוחות הגרמניים באיטליה נכנעו בסופו של דבר.

מצב היהודים החמיר לאחר הקמת רפובליקת סאלו. המשטר פרסם צווים שאמרו כי יהודים הם זרים. ב-30 בנובמבר 1943 נצטוו היהודים להגיע לתחנות משטרה ונעצרו רבים. משרדי הרפובליקה והמשטרה תירגמו רשימות כתובות שהסייעו למעצרים.

הרפובליקה הקימה מינהל גזע ומינתה את ג'ובאני פרציוזי כמפקח על הגזע. רבים מהיהודים הועברו למחנות ריכוז (מחנה שבו כלואים אנשים בגלל מדיניות השלטון). מחנה מרכזי היה פוסולי, ומשם הועברו כעבור זמן לאושוויץ. מתוך כ-45,000 יהודים באיטליה וברודוס בזמן הכרזת הרפובליקה, גורשו למעלה מ-8,500. מספר הנספים נאמד בכ־7,900. יחד עם זאת, ידועים מקרי סיוע יהודים רבים מצד אזרחים איטלקים, מנזרים ותושבים מקומיים.

הרפובליקה נחשבת לחשוך ומביש ברוב ההערכות ההיסטוריות. רוב מנהיגיה לא שרדו את המלחמה, וחלקם נורו או נענשו. הבמאי פייר פאולו פאזוליני עיבד ביקורת חריפה על המשטר בסרטו "סאלו או 120 ימי סדום".

עם זאת, חלקים של הימין הקיצוני באיטליה פירשו מחדש את תקופת סאלו והמשיכו לשאוב ממנה השראה פוליטית בשנים שאחרי המלחמה.

הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית נקראה גם רפובליקת סאלו. היא הייתה ממשלה שהקים בניטו מוסוליני בצפון איטליה בין ספטמבר 1943 לאפריל 1945. זו הייתה ממשלה בשליטת גרמניה הנאצית.

מוסוליני הודח ב-25 ביולי 1943. איטליה חתמה על שביתת נשק ב־8 בספטמבר 1943. הגרמנים נכנסו לצפון איטליה ושחררו את מוסוליני ב-12 בספטמבר במבצע של חיילים מיוחדים.

מוסוליני הקים את ממשלתו בעיירה סאלו ליד אגם גארדה. הממשלה הייתה חלשה ובפועל הגרמנים קיבלו את ההחלטות. הרפובליקה ניסתה להראות שהיא תומכת בעובדים, אבל לא קיימה בחירות שהבטיחה.

המשטר נלחם בפרטיזנים. פרטיזנים הם לוחמים של התנגדות נגד הכיבוש. חלק ממנהיגי המשטר שהשתמשו בדברים נגדו נענשו, וחלק נרצחו בשנת 1944.

לרפובליקה היו כ־52,000 חיילים שנקשרו לגרמנים. הם לחמו בקו ההגנה בצפון איטליה עד האביב של 1945.

אחרי הקמת הרפובליקה חייהם של יהודי איטליה היו קשים יותר. המשטר הוציא צווים שאמרו שהיהודים הם זרים. רבים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז. מחנה מרכזי היה פוסולי. מפי המספרים, מעל 8,500 יהודים גורשו, וכ־7,900 מתו. יחד עם זאת, היו גם אזרחים איטלקים שסייעו והחביאו יהודים.

הרפובליקה של סאלו נחשבת לפרק אפל בהיסטוריה של איטליה. מוסוליני נלכד בסוף אפריל 1945 ונמצא לאחר מכן מת. היום זוכרים תקופה זו בעיקר כבמקרה של דיכוי ופגיעה בזכויות האדם.