הרפובליקה העממית של סין

הרפובליקה העממית של סין (中华人民共和国, Zhōnghuá Rénmín Gònghéguó) נמצאת במזרח אסיה. יש לה כ-1.4 מיליארד תושבים, והשטח היבשתי שלה כ-9.6 מיליון קמ"ר, מה שממקם אותה בין המדינות הגדולות בעולם. סין גובלת במספר רב של מדינות, ביניהן רוסיה, הודו, מונגוליה וקוריאה הצפונית.


הרפובליקה העממית הוקמה ב-1949, לאחר ניצחון הקומוניסטים במלחמת האזרחים. מאו דזה-דונג הכריז על המדינה ב-1 באוקטובר 1949. במדיניותו היו ניסיונות פיתוח גדולים, כמו "הקפיצה הגדולה קדימה" (1958, 1961), שבמהלכה נגרם רעב רחב היקף. תקופת "מהפכת התרבות" (1966, 1976) כללה טיהורים פוליטיים נרחבים.

לאחר מות מאו עלה דנג שיאופינג, שהוביל רפורמות כלכליות מאז סוף שנות ה-70. דנג פתח את הכלכלה לשוק ולסחר חיצוני, ועדיין שמר על שליטת המפלגה. החוקה הנוכחית התקבלה ב-1982.


סין מנוהלת על ידי משטר חד-מפלגי, דהיינו מפלגה אחת שולטת בכל המוסדות. המפלגה השולטת היא המפלגה הקומוניסטית של סין (מפלגה שבשליטה מדינית). חוקרים רבים תארו את השיטה כדיקטטורה, כלומר שלטון מרוכז עם הגבלות על חופש פוליטי. השלטון מפעיל צנזורה, מגביל מפגנים לאומיים ומרכז את הכוח ברמות הגבוהות.

מעמדו הפורמלי של הנשיא היה בעיקר טקסי, אך מאז 1993 המציאו שיטה שבה הנשיא גם מנהיג המפלגה ובכך צבר סמכויות רבות. הפרלמנט הרשמי הוא הקונגרס הלאומי העממי, אך בפועל הוא פועל לעיתים קרובות בתיאום מלא עם המפלגה.

דו"ח של Freedom House ב-2018 תיאר את סין כמובילה במודל של "סמכותנות דיגיטלית", שימוש נרחב במדיה דיגיטלית לצנזורה ולמעקב.


סין טוענת לריבונות על טאיוואן, אך טאיוואן נמצאת בשליטה עצמאית. יש גם חילוקי דעות בנושא איים בים סין הדרומי ובסכסוך איי סנקאקו מול יפן. סין מפתחת מעורבות רחבה ברחבי העולם, וכחלק מזה מקדמת את יוזמת "החגורה והדרך", פרויקט תשתיות סחר עולמי שמשלב נתיבי יבשה וים.

סין נותנת הלוואות רבות למדינות מתפתחות. יש הטוענים כי היא משתמשת בהלוואות כדי להשיג שליטה כלכלית, אך מחקרים מצביעים שמקרים דרמטיים כאלה אינם שכיחים. דו"ח מ־2023 של AidData הצביע על חובות נוספים מעבר למסמכים הרשמיים כנושא שיש לשים לב אליו.


ישראל הכירה בסין העממית מוקדם יחסית, אך היחסים נעו דרך שלבים של עוינות וגישוש עד לקשרים דיפלומטיים מלאים ב-1992. מאז קיימים קשרים מסחריים ותרבותיים, אם כי מעת לעת מתעוררים מתחים דיפלומטיים.


ביקורות רבות נשמעות כלפי סין על היחס לזכויות האדם. השלטון העביר מהגרים רבים במסגרת פרויקטים תשתיתיים, ולעיתים ללא אפשרות התנגדות. ארגוני זכויות אדם מדווחים על מספר רב של הוצאות להורג, כאשר העונש מופעל על רשימת פשעים רחבה. מדיניות ענישה זו מעוררת ביקורת בינלאומית.

מחוז שינג'יאנג שבמערב סין הוא מוקד מחלוקת: השלטונות פרסו מערכות מעקב וביצעו מעצרים המוניים, ודווחו על כליאת מיליונים מבני האויגורים, קבוצה אתנית מוסלמית. תגובת מדינות כמו ארצות הברית כללה סנקציות כלכליות.


בסוף שנות ה-70 החלה פתיחת הכלכלה, מעבר לכלכלה ריכוזית לכיוון שוק עם בקרה ממשלתית. הוקמו אזורים מיוחדים עם חוקים גמישים לעידוד השקעות זרות. התהליך הפך את סין למרכז ייצור עולמי ול"בית החרושת של העולם".

התמ"ג צמח במהירות מאז 1978, ועשרות מיליונים יצאו מעוני קיצוני. גם כך נוצר פער כלכלי גדול בין אזורים ואוכלוסיות. נכון ל-2019 דיווח הממשל על כ-5.5 מיליון אנשים החיים בעוני קיצוני.

בעשור השני של המאה ה־21 סין היא הכלכלה השנייה בעולם לפי תמ"ג כללי (2018). לסין יש כוח צבאי גדול, תקציב ביטחון גדול, ונשק גרעיני. ב־2018 התמודדה סין במלחמת סחר מול ארצות הברית, כולל הטלת מכסים הדדיים. סין פתחה תחומים להשקעה זרה במטרה לפתח את המשק.


סין מחולקת ל-22 מחוזות רשמיים (הממשל מחשיב את טאיוואן כמחוז 23), 5 אזורים אוטונומיים לשכניהם המיעוטים, 4 ערים מרכזיות במעמד מחוז, ו-2 אזורים מנהליים מיוחדים.


סין היא בין המדינות הגדולות בעולם בשטחה. הנוף מגוון: הרים ורמות במערב, מישורים חקלאיים צפופים במזרח, מדבריות בצפון-מערב ומזג אוויר משתנה מאד מאזור לאזור. הנהרות המרכזיים הם היאנגצה (長江) והנהר הצהוב (黃河).


בסין קיימת מגוון ביולוגי גדול, כולל אלפי מיני דגים, עופות, יונקים וזוחלים. זהו אזור בעל מינים רבים מחוץ לקו המשווני.


סין מכירה ב-56 קבוצות אתניות. ההאן הם הרוב עם כ־92% מהאוכלוסייה. מדיניות הילוד השתנתה עם השנים: מדיניות ילד אחד הוחלפה ב-2015 בהיתרים לשני ילדים, וב-2021 הורשתה הולדה שלושה ילדים. מאז 2022 מתחילה ירידה באוכלוסייה, ונכון לספטמבר 2024 הוצגה תכנית להעלות את גיל הפרישה בהדרגה עד 2040, כדי להתמודד עם הזדקנות האוכלוסייה.

מחקרים מסוימים חוזים ירידה ארוכת טווח באוכלוסייה במהלך המאה ה־21.


המנדרינית התקנית היא השפה הרשמית ונלמדת בבתי הספר. באזורים אוטונומיים מדוברת גם שפה מקומית רשמית, כמו טיבטית בנפות טיבט.


בסין קיימות בעיות בריאותיות גדולות, כגון זיהומים כרוניים כמו נגיף ההפטיטיס B, שיעור גבוה של מעשנים ומקרי HIV. המדינה מפעילה תוכניות חיסון לילדים. בעבר פרצו גם מגפות שיצאו מסין, כמו סארס ומגפת הקורונה.


לסין את הצבא הגדול בעולם מבחינת כוח אדם. היא מדורגת מאוד מבחינת טנקים וצוללות, ויש לה נשק לא קונבנציונלי כולל נשק גרעיני. בשל כך סין נחשבת למעצמה אזורית ובינלאומית משמעותית.

הרפובליקה העממית של סין נמצאת במזרח אסיה. יש בה כ-1.4 מיליארד אנשים. שטחה גדול מאוד, בערך 9.6 מיליון קמ"ר.


המדינה הוקמה ב-1949. מאו דזה-דונג היה המנהיג הראשון. אחריו היו מדיניות קשות שגרמו לצרות רבות לתושבים. בשנות ה-70 הגיע מנהיג חדש, דנג שיאופינג, ופתח את הכלכלה.


בסין שולטת מפלגה אחת בלבד. זאת אומרת שהמפלגה הקומוניסטית מנהלת את המדינה. יש הרבה חוקים וצנזורה על עיתונות ואינטרנט.


סין רוצה להיות חזקה בעולם. היא מקדמת פרויקט גדול בשם "החגורה והדרך" לבניית דרכים ונמלים עם מדינות אחרות. סין טוענת שגם טאיוואן שייכת לה, אך טאיוואן היא מקור למתיחות.


יש ביקורת על איך השלטון מתייחס לאזרחים. לדוגמה, העברה של אנשים מבתיהם ועונשים חמורים. באזור שינג'יאנג השלטון עוקב אחרי מיעוט אויגורי ויש דיווחים על כליאה המונית.


סין היא מדינה תעשייתית חזקה. אחרי הרפורמות היא הפכה ל"בית החרושת של העולם". המון אנשים יצאו מעוני, אבל יש גם פערים כלכליים בין עשירים לעניים.


סין מחולקת למחוזות, לאזורים אוטונומיים, לערים מיוחדות ולשני אזורים מנהליים.


יש בסין הרים גבוהים במערב, מישורים חקלאיים במזרח ומדבריות בצפון-מערב. הנהרות הגדולים הם היאנגצה והנהר הצהוב.


יש בסין המון מינים של חיות ודגים. המדינה מגוונת ביולוגית מאוד.


בסין חיים קבוצות אתניות רבות, וההאן הם הרוב. בעבר הייתה מדיניות "ילד אחד", והיא שונתה לאפשר תחילה שניים ואחר כך שלושה ילדים. כיום נרשמת ירידה באוכלוסייה.


מנדרינית היא השפה הרשמית. באזורים מסוימים מדברים בשפות מקומיות גם כן.


יש בעיות בריאות כמו הדבקות בהפטיטיס B, עישון רב ומקרי HIV. המדינה מפעילה חיסונים לילדים. בעבר פרצו ממנה גם מחלות שהתפשטו בעולם.


לסין את הצבא הגדול בעולם מבחינת כמות חיילים. יש לה נשק רב, כולל נשק גרעיני.