הרפובליקה הרביעית של ברזיל

תקופת ורגאס

תקופת הרפובליקה הרביעית בברזיל נמשכה מ-1945 עד ההפיכה הצבאית ב-1964. זו הייתה תקופה של אי־יציבות פוליטית, אך גם של פיתוח כלכלי ותיעוש. השינוי הבולט היה העברת בירת המדינה מריו דה ז'ניירו לברזיליה, עיר מתוכננת שנבנתה באגן הסרטאו.

לפני 1945 שלט ז'טוליו ורגאס בממשל שקראו לו "המדינה החדשה". זהו משטר קוואזי-פשיסטי, כלומר ממשל חזק שבחרט את המדינה על פני חירויות דמוקרטיות. ורגאס הודח ב-1945 אך חזר והיבחר ב-1950. גם אחרי מותו ב-1954 נשאר השפעתו על הפוליטיקה.

במהלך מלחמת העולם השנייה ורגאס פתח את המשטר: שחרור אסירים פוליטיים, גליזציה של מפלגות ואפשרות לתעמולה. שלוש מפלגות מרכזיות צמחו אחרי 1945: מפלגת העבודה הברזילאית (תומכת ורגאס), המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (קשרי משטר ורגאס) והאיחוד הלאומי הדמוקרטי (ימין שהתנגד לו).

בבחירות החופשיות של 1945 נבחר המרשל גספאר דוטרה לנשיא. בדוטרה מדיניות החוץ התקרבה לארצות הברית, וחוקה חדשה הגבילה את פעילות הקומוניסטים. דוטרה יזם תוכנית SALTE (בריאות, תזונה, תחבורה, אנרגיה) שלא הצליחה. הישג בולט שלו היה סלילת הכביש המודרני בין סאו פאולו לריו דה ז'ניירו, שמוכר כיום בשם כביש הנשיא דוטרה.

ורגאס נבחר שוב ב-1950 ונכנס לתקופת נשיאות שנייה ב-1951. הוא ניסה לנהל מדיניות פופוליסטית, לפנות לעובדים ולהלאים משאבים חשובים. כדי לצמצם תלות בחברות זרות הקים את חברת הנפט הלאומית "פטרוברז". עם זאת בעיות כלכליות והאשמות בשחיתות הובילו להתגברות האופוזיציה.

בשנת 1954, אחרי משבר קשה בין הנשיא לבין יריביו הפוליטיים והצבאיים, ורגאס מת בארמון הנשיאות. מותו סימן שבר בבסיס כוחו של הפופוליזם והגדיר את מה שבא אחריו בפוליטיקה הברזילאית.

לאחר תקופה של אי־וודאות נבחר ז'וסלינו קוביצ'ק לנשיאות ב-1956. קוביצ'ק קידם תיעוש מהיר באמצעות השקעות זרות ויבוא מכונות כבדות. הוא הקים מרכזים תעשייתיים ובנה את ברזיליה, עיר מתוכננת בסגנון מודרניסטי, כהמשך למדיניות הפיתוח. לצד ההישגים צמחו גם חובות חוץ ובעיות עבור התעשייה המקומית.

לאחר קוביצ'ק נבחר ז'אניו קאדרוס שניסה להיאבק בשחיתות ולהשיב יחסים עם המזרח. הוא התפטר לפתע ב-1961, מה שפתח משבר חוקתי. סגנו, ז'ואו גולאר, חזר מהחוץ וקיבל את התפקיד בתנאים שהגבילו אותו לזמן מה.

גולאר נקט מדיניות שמאלית יותר והלאים מפעלים ואדמות. הוא ניסה לרפורמות חברתיות וכלכליות, אך התמודד בהתנגדות חזקה מהצבא ומהמעמד הבינוני העירוני. המתח הזה, לצד השפעות המלחמה הקרה ובשל החשש משיתוף פעולה עם המזרח, הוביל ב-31 במרץ 1964 להפיכה צבאית. זו סיימה את תקופת הרפובליקה הרביעית ופתחה שלטון צבאי שנמשך מעל עשרים שנים.

תקופת ורגאס

בין 1945 ל-1964 ברזיל עברה שנים של שינויים. היו גם מחלוקות פוליטיות וגם פיתוח גדול. העיר ברזיליה נבנתה והפכה לעיר בירה חדשה.

לפני 1945 שלט ז'טוליו ורגאס. הוא הנהיג ממשל חזק בשם "המדינה החדשה". אחרי לחץ ציבורי וצבאי ורגאס עזב ב-1945. מאוחר יותר הוא נבחר שוב ב-1950.

בשנת 1946 נבחר המרשל דוטרה לנשיא. הוא קרב את ברזיל לארצות הברית. דוטרה התחיל פרויקטים של בריאות ותשתיות, אך רבים מהם נכשלו. הוא בנה גם כביש חשוב בין סאו פאולו לריו.

ורגאס חזר לשלטון אך התקשה לתקן את הכלכלה. הוא הקים את חברת הנפט "פטרוברז" כדי לעזור למדינה. ב-1954 ורגאס מת, והדבר שינה את המצב המדיני.

אחריו בא ז'וסלינו קוביצ'ק. הוא הביא תעשיות חדשות ובנה את ברזיליה. המדינה גדלה מהר, אבל גם קיבלה חובות חוץ.

לאחר זמן עלו מתחים פוליטיים. בשנת 1961 הנשיא ז'אניו קאדרוס התפטר פתאום. סגנו, ז'ואו גולאר, הפך לנשיא וניסה לבצע רפורמות. חלקים בצבא ובחברה חששו מהשינויים. ב-1964 הצבא תפס את השלטון וסיים את תקופת הדמוקרטיה עד לאחר מכן.