הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו היא תאגיד סטטוטורי האחראי על רגולציה ופיקוח על שידורים מסחריים בישראל. היא החלה לפעול ב-1 בספטמבר 1991. החל מ-2008 הרשות אחראית גם על השידור הדיגיטלי הקרקעי הציבורי (עידן+).

הרשות הוקמה כדי לאפשר שידור מסחרי לצד השידור הציבורי. היא העניקה זיכיונות ושידורים ניסויים, ובהמשך חוקקה בכנסת. "זיכיון" כאן הוא היתר להפעלת שידור לפרק זמן מוגבל, בדרך כלל ארבע או שש שנים. בנוסף יש רישיון שידור; זה היתר שניתן למי שעומד בתנאי סף ומחזיקים בו כל עוד אינם מפרים אותם.

החוק קבע את מסגרת הפעולה של הערוצים המסחריים ותחנות הרדיו האזוריות. עיכובים בחקיקה נגרמו מסכסוכים פוליטיים ומתחרויות על השליטה ברשות.

הרשות מקיימת מכרזים, מעניקה זיכיונות ורישיונות, ומפקחת על שידורי חדשות ותכנים בתחומי חינוך, לימוד, בידור ומידע. היא קובעת כללי אתיקה ומחויבת לפקח על עמידת הזכיינים בתנאי השידור.

המועצה היא הגוף המכריע. הממשלה ממנה 15 חברים לתקופה של ארבע שנים. המועצה מייעצת, קובעת מדיניות, ממנה את המנכ"ל ומאשרת תקציבים. היא אחראית גם לפיקוח על בעלי הזיכיונות.

המועצה ממנה מנכ"ל לתקופת כהונה שנקבעה בחוק. המנכ"ל אחראי על הניהול השוטף וייצוג הרשות.

ערוץ 2 החל כשידורי ניסיון באמצע שנות ה-80. בשנת 1993 הוא הפך לערוץ המסחרי הראשון. הרשות העניקה זיכיון לשלוש זכייניות: טלעד, קשת ורשת. ב-2017 הערוץ פוצל, והחלו שידורים של קשת 12 ורשת 13 בנפרד.

ערוץ 10 הוקם ב-2002 כערוץ מסחרי. הוא התמודד עם קשיים כלכליים ושינה מעמדו בין זיכיון לרישיון. הערוץ השידור עד הפסקת שידוריו ב-16 בינואר 2019, לאחר מיזוג עם רשת.

שתי רשתות אלה התחילו לשדר ב-1 בנובמבר 2017, לאחר פיצול ערוץ 2. הן קיבלו רישיונות וכוללות תכנים שהיו בערוץ 2, בין היתר חדשות במוסדות חברת החדשות.

הרשות פועלת גם מול ערוצים ייעודיים בשפות שונות ובתחומי מוזיקה, מורשת ושפות מיעוטים. חלקם משודרים בכבלים, בלוויין ובאינטרנט.

הרשות קיבעה סדרת כללי אתיקה לשידורי טלוויזיה ורדיו. המנהל והרשות אחראים על פיקוח ויישום הכללים. הפרות יכולות לגרור קנסות והורדות שידור.

בשנים האחרונות הורגשה חלשה יחסית באכיפה. ביולי 2012 קנסה הרשות זכייניות וקבעה הורדות שידור בעקבות שידורי תכנים שיווקיים שלא הוצגו ככאלה. המקרה חשף תופעה שבה אנשים שילמו כדי להופיע כאילו היו מומחים.

הרשות משלבת כלים רגולטוריים שונים, כולל משא ומתן להסכמות רגולטוריות מול זכיינים. חוק מאפשר שלילת זיכיון, אבל כלי זה כמעט לא הופעל. חוק וספרות מחקר מדברים על תופעה של "רגולטור שבוי" כשקשרים עסקיים מפחיתים מהאכיפה.

בשנים האחרונות הוקמה יחידה נפרדת לפעילות ביהודה ושומרון. זה נעשה לאחר שינויים בחקיקה ותלונות משפטיות.

נציב תלונות הציבור מקבל תלונות לציבור ומנהל בירורים. דו"ח מבקר המדינה ב-2011 זיהה ליקויים באכיפה, בניהול כספי תמלוגים ובמינויי מועצה. חלק מהביקורת התמקדה בחוסר אפקטיביות של הטלת קנסות.

יש ביקורת על נטיית זכייניות לשדר תכנים פופולריים על חשבון איכות ועל חולשת האכיפה. נקודות הביקורת כוללות השפעת כספים על תוכן והקשר בין תקשורת לפוליטיקה.

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו קובעת כללים לשידורי טלוויזיה ורדיו מסחריים. היא התחילה לעבוד ב-1991. מ-2008 היא גם מפעילה את השידור הדיגיטלי הציבורי, עידן+.

הרשות נוצרה כדי שיהיו בערוץ טלוויזיה גם ערוצים מסחריים. זיכיון הוא רשות לשדר לתקופה קצובה. רישיון הוא אישור לשדר אם עומדים בתנאים.

הרשות נותנת רישיונות, עוקבת אחרי שידורים, וקובעת כללי אתיקה. היא בודקת של חדשות ואיכויות השידור.

יש מועצה בת 15 חברים שממונים על ידי הממשלה. המועצה מחליטה ומממנה את המנכ"ל.

ערוץ 2 היה הערוץ המסחרי הראשון. בשנת 2017 הוא נשבר לשני ערוצים: קשת 12 ורשת 13.

ערוץ 10 התחיל ב-2002. הוא סבל מחובות ובסוף התאחד עם ערוץ אחר ב-2019.

יש כללים שאוסרים על הטעיה ופרסום מוסווה. ב-2012 קנסה הרשות ערוצים על שידורים ששילמו להם כדי להיראות כאילו הם תוכן עיתונאי.

יש נציב שמקבל תלונות מהצופים. הרבה אנשים הגישו תלונות והן נבדקות.

יש מי שאומר שהרשות לא אוכפת מספיק את הכללים. חלק מהביקורת טוענת שהערוצים מעדיפים רייטינג על פני איכות.

הרשות מנסה לאזן בין מה שהצופים רוצים לבין חוק וכללים לשידור הוגן.